שירת הלויים

1. א. בפס' א-ג' מתוארים בני אסף הימן וידותון "הַנִּבְּאִים בְּכִנּרֹוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם", מהי משמעות השורש נב"א בהקשר זה? השוו שמ"א י',ה; מל"ב ג',טו-טז.

ב. עיינו גם בפירוש הרלב"ג לפסוקים א-ג: ידמה שאלו השלשה היו נביאים וזה יתבאר קצת מקצת מזמורים שנאמרו בשמם בספר תהלים. ואפשר שאין הרצון בו בזה המקום שיהיו נביאים אבל הרצון שיהיו מדברים בבכנורות ובנבלים ובמצלתים להודות לה' יתברך והבאור הראשון הוא יותר נכון. על ידי אסף הנבא על ידי המלך ידמה שאסף היה נבא על כחות המלך בעת עת והעתים אשר יעברו עליו ועל זרעו. וזה מבואר מקצת מזמורים נזכרו בשמו בספר תהלים... ידותון היה נבא על הודות והלל לה' רוצה לומר שהיה אומר ברוח הקדש דברים של הודאה ושבח לה' יתברך.

2. בפרק כ"ה מבסס דוד את עבודת המשוררים במקדש העתיד להבנות. עמדו על התפקידים המוסיקליים השונים בפרק, סוגי התפקידים, כלי הנגינה והקבוצות השונות, שימו לב לשמות מלאי ההשראה של המשוררים בפס' ד.

3. העזרו בדבריו של הרב יהודה איזנברג להרחבת הנושא:
בפרק כ"ד ובפרק כ"ה מתוארת עבודת הלווים במקדש. אנו יודעים כי הכוהנים היו מחולקים לעשרים וארבע משמרות, וכל משמרת עבדה שבוע אחד. גם הלווים היו מחולקים לעשרים וארבע משמרות, כל משמרת עבדה שבוע אחד. שני תפקידים היו ללווים במקדש: תפקידי שמירה, ותפקידי שירה ונגינה. השומרים היו מוצבים כל הלילה ליד שערי המקדש, לווים אחרים היו ממונים על סגירת השערים בלילה ופתיחתם ביום.
התיאור של דברי הימים א פרק כ"ה מתרכז בארגון הלווים לעבודתם כמשוררים. הלווים היו משוררים בזמן הבאת קורבנות הצבור: קורבנות התמיד בבקר ובערב, וקורבנות החובה מסוג עולה אחרים הבאים במקדש.
יחד עם השירה של הלווים הייתה נגינה בכלי שיר: בנבלים וחלילים וחצוצרות ובצלצל. מספר כלי הנגינה שונה מכלי לכלי. למשל: נבלים משניים ועד שישה; חלילים שניים עד ששה עשר, חצוצרות משניים ועד מאה ועשרים, כינורות תשעה או יותר, צלצל אחד. התזמורת יכלה להכיל לפחות ששה עשר כלים, וכאשר הרחיבו אותה הכילה יותר ממאה וחמישים מנגנים. חברי התזמורת במקדש היו יכולים להיות גם ישראלים, ולא רק לווים. מקהלת הלווים ששרה במקדש הכילה שנים-עשר זמרים, לא פחות ולא יותר.
פרקנו מתאר את פעולת הלווים כמשוררים במקדש. תחילה מזכיר הפרק את המנצח, את זה שלימד את הלווים לשיר. "לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשר אלה בני אסף. על יד אסף הניבא על ידי המלך." אסף הוא המנצח, האחראי לשירת הלווים. הוא מחבר את המנגינות למילים של המלך: "הניבא על ידי המלך".
כיוון שלימוד נגינה הוא לימוד ממושך, אי אפשר היה להרכיב משמרות של זמרים מעולים לעומת משמרות של זמרים מתחילים. היה צורך ליצור רמה אחידה של מקהלות. לשם כך ערבו את הלווים, וכל משמרת כללה טירונים יחד עם לווים מנוסים. "ויפילו גורלות, משמרת לעומת כקטון כגדול, מבין עם תלמיד." חלוקת המשמרות נעשתה בדרך שאנו מכנים אותה חלוקה הטרוגנית: כל משמרת הכילה קטן עם גדול, מבין עם תלמיד.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"