על האישה שחיברה את המילים של הנביאים מאז, עם המציאות הפלאית שלנו היום.

 

את "ירושלים של זהב" היא חיברה בדיוק לפני המלחמה שבה שבנו אל העיר שבין החומות, אל כיכר השוק הריקה ואל הירידה לים המלח בדרך יריחו. אלה היו ימים של אימה ושל כוננוּת, אנשים לא שאלו את עצמם מתי כבר נשוב אל הר הבית אלא האם, וכיצד, נצליח לשרוד. אבל אצל נעמי שמר זרחו במערות אשר בסלע אלפי שמשות, כמו שבימי הייאוש של מלחמת יום הכיפורים התחברה בה תפילת "כל שנבקש לו יהי" המופלאה ומלאת התקווה, וכמו כל יתר שירי ה"אתחלתא דגאולה" שלה, שהיא לא נתנה להם את הכותרת הזאת וגדולתה התבטאה גם בכך.

דור שזוכה לחזות בהתגשמות נבואות הגאולה והנחמה, אשריו ששירי הנבואה של נעמי שמר מנסחים בעבורו את הפלאות ומראים לו את המילים של הנביאים ההם – במציאות הזאת שלנו. לא קל להיות העם הנבחר, לא פשוט להיות עצמות יבשות שמתעוררות פתאום וקורמות עור וגידים ומלחמות ופוליטיקה, אבל שמר ממשיכה להרים אותנו מעל לקושי ולהראות לנו מה קורה כאן באמת:

"קומי אורי כי בא אורך וכבוד האל עלייך זרח / בנייך מרחוק יבואו, ובנותייך על צד תאמנה / אז תראי ונהרת / ופחד ורחב לבבך - -

מי אלה כעב תעופנה, וכיונים אל ארובותיהן /  להביא בנייך מרחוק, להביא בנייך מרחוק.

ופתחו שערייך תמיד, יומם ולילה לא ייסגרו  /  ופתחו שערייך תמיד, ושמתיך לגאון עולם".  

בנייך מרחוק, מילים: מן המקורות, לחן: נעמי שמר © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.

באדיבות אתר 929