אבימלך נוהג ביצחק באופן הפכפך. מגרש אותו כשיצחק מצליח (ועוד משבח את עצמו על כך), ומבקש את פניו כשיצחק מצליח עוד יותר. יצחק אינו מתרשם ממעמדו וכבודו של אבימלך, וגם לא מהתחנפותו וחלקות לשונו. את עיקר ברכת ה' מקבל יצחק אחרי שאבימלך הולך.
בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים, בַּמִדְבָּר הַצָּחִיחַ
לִי נִגְלָה אֱלֹהִים וְעִמּוֹ בְּרָכָה
שׁכְּשֵׁם שֶׁבְּרָכָה לְאָבִי הוּא הִבְטִיחַ
בַּעֲבוּרוֹ יְבָרְכֵנִי, בִּגְבוּלוֹת הַבְטָחָה
וּלְפִתְחִי הִשְׁכִּימוּ מְלָכִים וְשָׂרִים
כָּל מְגַרְשָׁי וְעוֹשְׂקַי וּמַשְׂטִינָי
בְּפִיהֶם חֲלַקְלַק, דְּבַש הֲדָרִים
רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה א-דני
מַדּוּעַ בָּאתֶם, וְאַתֶּם שְׂנֵאתוּני
שִׁלַּחְתָּני, אַף אַתָּה תְּשֻׁלָּח, תְּשׁוּחְרָר
בִּבְרָכָה פֹּה נֻטַּעְתִּי, מִפֹּה לֹא תְּגָרְשׁוּני
מִפֹּה לֹא תַּעַקְרוּנִי אפִילוּ בִּגְרָרהוּא יָצָא וַעֲבָדַי בָּאוּ
לֹא מֶלֶךְ לֹא שָׂר, אַךְ עֲבָדַי
מְלָכִים נִרְעַדוּ, נִבְהָלוּ, תָּמָהוּ:
עַבְדֵי הַנִּבְחָר בְּמַלְכוּת שַׁדָּיבְּפִיהֶם לֹא דְּבַשׁ וְלֹא הֲדָרִים
אַךְ בְּרָכָה בְּפִיהֶם מְתוּקָה שִׁבְעָתַיִם
בְּשֶׁבַע ה', הַבְטָחוֹת וּנְדָרִים
בְּזֶה הַמִּדְבָּר מָצָאנוּ מָיִם