שבועת איוב על תומתו

 

1. בפסוקים א-ד איוב מצהיר על תומתו המוחלטת ועל הקפדתו גם בענייניים הנתפסים כמידת חסידות. על רקע זה בולטת חוסר ההתאמה בין צדקתו לבין הגמול שהוא 'זוכה' בו. עיינו בפסוק ל"א, ד והשוו אותו לנאמר באיוב י"ג, כז; י"ד, טז. האם מטרתו של פסוק ד היא לאמת את תומתו של איוב או לבקר את דרך הנהגתו של הא-ל? מהי טענתו של איוב ביחס לא-ל?

 

2. בפסוקים ה-כח מופיעה סדרה של אחת עשרה שבועות שבהן איוב מצהיר בלשון מרוממת ורבת עוצמה על תומתו. השבועות פותחות במילת התנאי 'אם' ולאחר כל משפט תנאי איוב מעמיד אחת או יותר משלוש האפשריות הבאות: א. תיאור ה'עונש' שהוא מוכן לקבל על עצמו אם הוא לא עמד בתנאי. ב. נכונות לעמוד בפני בדיקה א-לוהית (ל"א, ו, יד). ג. תיאור

הסיבות להימנעות איוב מהחטא הכלול בתנאי. עיינו בפסוקים ובדקו האם יש התאמה מלאה בין מספר התנאים למספר התוצאות? עיינו בפסוקים ל"א, ח, י, כב ועמדו על המידה כנגד מידה שאיוב מקבל על עצמו בשבועות אלה.

 

3. עיינו בפסוקים ל"א, יא-יב, טו, יח, כג, כח, בכל אחד מהפסוקים הללו מופיעות הסיבות להימנעות איוב מהחטא הכלול בתנאי. מה ניתן ללמוד מהן על ערכיו הדתיים והמוסריים של איוב?

 

4. בפסוקים כט-לד איוב מציג את צדקתו הנבחנת בהקשר של יחסו לזולת. בפסוק כט הוא נשבע שקיים את מוסר החכם בספר משלי "בִּנְפלֹ אוֹיִבְ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל יָגֵל לִבֶּ" (משלי כ"ד, יז), ואומר "אִם אֶשְׂמַח בְּפִיד מְשַׂנְאִי וְהִתְערַֹרְתִּי כִּי מְצָאוֹ רָע" (ל"א, כט). הפסקה עשירה במשפטי תנאי הפותחים ב'אם', ובחלקם מוצגת גם התוצאה. עמדו על השבועות
השונות ועל התוצאות שאיוב מוכן לשאת בגינם. שימו לב לפערים בין עוצמת ה'חטא' המופיע בשבועה לבין הקללה שאיוב גוזר על עצמו. על מה לדעתכם הם מעידים?