רשימת השרים והנציבים

לאחר שבפרק ג למדנו על הצלחתו של שלמה במישור החכמה והמשפט, פרקים ד' וה' מלמדים על הצלחתו המדינית, יחסי פנים ויחסי חוץ, לאור הבטחת ה' בחלום בגבעון להעניק לו גם עושר וכבוד.

חלוקת הפרק:
פסוקים א – ו: רשימת השרים.
פסוקים ז – כ: רשימת הנציבים.

1. פסוקים א – ו
א. יש להשוות רשימת שרים זו לרשימת השרים של דוד בשמ"ב פרק כ' פס' כג – כה.
 

שלמה
דוד

1. הכהן
2. שני סופרים
3. מזכיר
4. שר הצבא
5. כהנים
6. שר הנצבים
7. רע המלך
8. שר הבית
9. שר המס
1. שר הצבא
2. כרתי ופלתי
3. שר המס
4. מזכיר
5. סופר
6.. כהנים לה'
7. כהן למלך

 
ניתן לראות כמה הבדלים חשובים: ראשית, במקום שר הצבא בראש הרשימה כפי שמצאנו אצל דוד, כאן אנו מוצאים את הכהן בראש הרשימה. ניתן ללמוד מכך הן לגבי השקט הצבאי ששרר בימי שלמה והן על מגמתו העיקרית של שלמה – בניין בית המקדש המופעל כמובן ע"י הכהנים. בהקשר הצבאי יש לשים לב גם לכך שהכרתי והפלתי, משמר המלך, נעלמו וכנראה שכעת פשוט לא צריך משמר למלך.
עוד ניתן לראות שכעת יש שני סופרים מה שקשור כנראה לריבוי הקשרים הבין לאומיים שלו וכן למשל ולשיר של המלך.
עניין נוסף הוא הפיתוח הנוסף של הממלכה המצריך שרים נוספים כגון 'שר הבית'. תפקיד זה, מעין 'אב בית', מצאנו אצל מלכים אימפריאליים גדולים כגון פרעה (בראשית מה,ח). תפקיד נוסף חדש הוא שר הניצבים.
 
 
2. פסוקים ז – כ
לכאורה היינו מצפים שחלוקה לשנים עשר ניצבים תתבסס על החלוקה לשבטים. אלא ששלמה חילק על פי אזורים גיאוגרפיים החוצים את השבטים ורק בסוף יש מספר נציבים המחולקים לפי השבטים (היחס הוא של 6:7 לטובת האזורים). יתכן שהסיבה היא פרקטית, דרך נוחה לגביית הכסף, אך אפשר גם שיש כאן ניסיון להחליש את הכוח השבטי. עוד יש לשים לב לכך ששבט יהודה אינו מופיע כאן. יש אומנם שהציעו שפס' יט שנראה קצת חסר מדבר על נציב יהודה 'והארץ' היא ארץ יהודה הגדולה. גם אם זה נכון, העובדה שזוהי נציבות נוספת מלמדת על כך שהיא לא הייתה שותפה פעילה וקבועה בחלוקת הנטל. יוצא אם כן ששלמה נתן עדיפות לשבטו, עניין שהצית מאוחר יותר את המרד ואת פילוג המלוכה.