רק על העגל לבדו

כשהייתי צעיר הייתי קורא מודעות ירושלמיות. באחת מהן צוטט פסוק מפרקנו נגד מדינת ישראל: "הם הִמליכוּ ולא ממני" (ח', ד); לא ידעתי אז דבר על נבואות הושע, ורק זכרתי שבשיר השירים (ה', ז), "שֹמְרֵי החֹמוֹת" (=נטורי קרתא") הם דווקא הגויים המַכּים ופוצעים את הרַעיה, היא 'כנסת ישראל'.

אחרי שנים גיליתי את דברי התלמוד הירושלמי (הוריות ג', ג), שמלכי ישראל (כולל עמרי ואחאב) היו שקולים כמלכי יהודה (מבית דוד) – עד בית יהוא! אחר כך "בליסטייא היו נוטלין אותה" (=את המלכות); אז הבנתי את הושע – דווקא המלכים האחרונים בשומרון, שתפסו שלטון ברציחות, במלחמת האחים, לא היו לגיטימיים בעיני הנבואה. וכך פסק הרמב"ם (הלכות גזילות סוף פרק ה') שתופסי שלטון בכוח בלי הסכמת העם, נחשבים ליסטים, ואין תוקף לשלטונם.

כששאלתי את מו"ר הרב צבי יהודה קוק על ראשי מדינת ישראל, אמר לי – 'אף אחד מהם לא גרוע כמו אחאב, שאליהו הנביא רץ לפני מרכבתו' (מל"א י"ח, מו). מו"ר הִרבָּה ללמד ספר 'הכוזרי', ובו (מאמר א, צב-צז) מצאתי הגנה מפתיעה על חוטאי העגל, שלא התכוונו להחליף את אמונתם בה' מוציאם ממצרים, אלא שיצרו תמונה אסורה, לעומת 'ארון וכרובים', שעליהם נצטוו.

חשבתי אז, שזו הגנה מאולצת ורחוקה מפשט הכתובים. אחרי שנים, הגעתי למוזיאון ארצות המקרא בירושלים, ושם ראיתי להפתעתי פסל אליל רוכב על פר; אז הבנתי, שאצל בני ישראל באמת היה רק עגל לבדו, בלי פסל.

ריה"ל אכן צדק בדבריו, ואף על פי כן גדול החטא, 'להציב' (חלילה) את 'הבִּלתי נִראֶה' על גבי עגל, ולומר "אלה אלהיך..." (שמות ל"ב, ד), "וְלֹא אֱלֹהִים הוּא, כִּי־שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן" (ח', ו).    

באדיבות אתר 929