מי שמודה בחטאו ומעוניין להטהר, התורה באה לקראתו ומאפשרת לו להביא קרבן לפי יכולתו הכלכלית.

פרק ה' עוסק בקרבן עולה ויורד. 
לקרבן זה שני מאפיינים ייחודיים שנראה שהם קשורים זה בזה:
האחד, עצם החיוב בקרבן נובע מהודאתו של החוטא. החטאים המפורטים בתחילת הפרק (פסוקים א-ד) אינם חטאים שניתן להאשים בהם אדם בלי הודאתו, מכיוון שהם מסורים לנפשו של אדם (האם ידע? האם שמע? האם נטמא?) והחוטא יוכל תמיד להכחישם.

המאפיין השני הוא האפשרות להביא קרבן ברמות שונות:
מלכתחילה יש להביא כבשה או שעירת עזים. אם אין לו, יביא שני תורים או שני בני יונה. אם אין לו כסף גם לזה יביא עשירית האיפה סולת.
מדוע כאן התורה באה לקראת החוטא ובלבד שיוכל להקריב את קרבנו?

יש עוד שני מקרים שבהם התורה מאפשרת להביא קרבן זול יותר אם אין למקריב כסף לקרבן היקר: קרבן יולדת וקרבן המיטהר מצרעתו.
ייתכן שכמו במקרה של יולדת ושל מצורע, שלא חטאו (אמנם, בחז"ל יש הסבר הרואה את הצרעת כעונש על לשון הרע, אך בפשט הכתובים זה לא מופיע), אך יש להם אינטרס להיטהר, גם כאן, עיקר האינטרס הוא של מקריב הקרבן: הוא מרגיש מאוד לא נוח, מגיע מיזמתו, מתוודה, וכעת מבקש לכפר על חטאו.

לכאורה, היה אפשר לדרוש ממנו את התשלום המלא: קרבן יקר – כבשה או שעירת עזים.
אבל התורה הולכת לקראתו: אתה רוצה לכפר ולהיטהר? נעזור לך. אם אין לך די כסף להביא קרבן יקר – תביא קרבן זול. גם זה אין לך – תביא קרבן עוד יותר זול.

המערכת מתאימה את עצמה לפרט, ובלבד שיוכל להסיר מעצמו את תחושת האשמה.

באדיבות אתר 929