"וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'" (ויקרא א', יז)
ויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ג סימן ה
אמר ר' יוחנן: ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו. ואת אמרת והקטיר הכהן את הכל המזבחה וכל כך למה? אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני.
אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות, שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני. בא עני אחד ובידו שתי תורים.
אמר לכהן: הקרב את אלו.
אמר לו: המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום.
אמר לו: אדוני כהן גדול ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי.
נטלן והקריבן. נראה לו לאגריפס בחלום: קרבן של עני קדמך.
שלח ואמר לכהן גדול: לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום?
אמר לו: אדוני המלך, בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לי הקרב אלי את אלו
אמרתי לו: המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום
אמר: ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי.
לא היה לי להקריבן?
אמר לו: יפה עשית כל מה שעשית...
מעשה באשה אחת שהביאה קומץ של סולת והיה כהן מבזה עליה ואמר: ראו מה הן מקריבות! מה בזה לאכול? מה בזה להקריב?
נראה לכהן בחלום: אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם מי שאינו מקריב נפש, כתיב בו "נפש", מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה וכמה כאלו נפש הקריב.
ויקרא רבה - מדרש אגדה ארץ ישראלי על ספר ויקרא, הכולל דרשות על הפסוקים הראשונים בכל 'סדר מקראי', קטע מתוך הפרשה אותו נהגו לקרוא בבתי הכנסת בארץ ישראל. המדרש נערך במאה החמישית לספירה (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א).