קץ הימים

הלשון "אחרית הימים" אין עניינו סוף הימים, סוף ימי ההיסטוריה האנושית, אבל עניינו הימים העתידיים, בסיום תקופה מסוימת.

ודומה בעניינו ובמשמעו גם בלשון "קץ הימין (=הימים)" (יג) הבא בחיתומו של ספר דניאל, כשעיקר לשון "קץ" בהקשר זה הוא מועד שנקבע מראש: "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ" (חבקוק ב', ג).

קץ הימים כולל גם את המאורעות שיבואו בסמוך לכינונה של מלכות עולם בידי "עם קדישי עליונין", שהכתובים מתארים אותם כ"עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא" (א) עת שמלכות הרשעה תבקש "נפץ יד-עם-קדש" (ז), תקופה שחז"ל כינוה "חבלי משיח" (סנהדרין צח ע"ב), וכן עצם ימות המשיח שאין עוד אחריהם שעבוד לאומות העולם, ועולם הבא.

מועדי "קץ העתים" ובכללם "קץ הפלאות" (ו) באו בספרנו במכוון סתומים וחתומים "עד עת קץ" (ט), ובכך נעשו הקצים בספרנו מעין מועדים על-זמניים העשויים להיעשות לממשות היסטורית בכל שעה ושעה, ובלבד שישראל יהיו ראויים לכך. לשון אחר: המעשים העתידים לבא בקץ הימין הם הכרח ובוא יבואו במועד שנקבע להם מראש, אבל בכוחם של ישראל להחיש את הקץ.

פרטים שונים המתייחסים למלכותו של ה"נבזה" (י"א, כ) ושל מלכות הרשעה עשויים להתפרש על שליטים נבזים לדורותיהם ועל מלכויות רשעות לתקופותיהן וארצותיהן, מאז ימי דניאל ועד ימינו אנו. ובוודאי שהכתובים המדברים בנפוץ "יד-עם-קדש" (ז) וב"עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא" (א) עשויים להתפרש על תקופות שונות, לרבות השואה שנתרחשה בימינו ולנגד עינינו.

למאמין הנאמן לאיש בריתו, קרובו וגואלו, גואל ישראל נאמר בחיתום ספרנו: "אשרי המחכה ויגיע" (יב), כשהלשון מכוון לנבואת חבקוק (ב', ג):

"כי עוד חזון למועד ויפח לקץ
ולא יכזב,
אם יתמהמה חכה לו,
כי בא יבוא לא יאחר" 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' 86-87