אחרי כמעט שני עשורים הגיע העת להפנים, כך נראית גאולה. היא תלויה בידי אדם, היא לא משנה סדרי עולם, ומאמץ אנושי נדרש כדי לבנות את המקדש. קחו אחריות. אומר הנביא. היא שלכם.
כמעט שני עשורים עברו. קחו אחריות.
כמעט שני עשורים מאז שחזרו שבי ציון הראשונים לקול ההכרזה של כורש.
כמעט שני עשורים מאז שהעמידו את יסודות המקדש ובנו מזבח.
כמעט שני עשורים שהם שואלים את עצמם, האם אכן זו העת לבנות את המקדש החרב? האם כך מתממשות נבואות הנביאים לגאולת העם? האם ה' שוכן בתוכם? מדוע נשארו כה רבים מאחור? מדוע בארץ הבצורת, הדלות, השפל והעליבות נראים בכל פינה.
כמעט שני עשורים שהיבול דל ותנובת השדה, שמשקפת בעיניהם את ברכת ה', את נוכחותו, מספרת להם שהוא איננו.
וכמעט שני עשורים שהם מחכים לאות משמים.
ואז מגיעים הנביאים חגי וזכריה - וכל אחד בדרכו שואל: "העת לכם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב?!" (א', ד) אמנם המציאות איננה נראית כמו זו שחלמתם עליה, המקדש לא ירד מהשמיים, והתחלה נראית בעיניכם "כאין" (ג), ואין הכרה לאומית או בינלאומית בגדולתו של ה'.
אולם, אחרי כמעט שני עשורים הגיע העת להפנים, כך נראית גאולה. היא תלויה בידי אדם, היא לא משנה סדרי עולם, ומאמץ אנושי נדרש כדי לבנות את המקדש. רוח ה' עומד בתוככם גם מבלי שמתרחשים ניסים.
אבל, מסיים חגי, יהיה יום בעתיד, שבו יתממשו דברי הנביאים כמו שחלמתם וביתו של ה', מקום מושבו בארץ יהיה גדול ומכובד, לא פחות מזה שהיה בבית המקדש הראשון. ובשונה מצורתו הנוכחית.
אבל עתה שכבר עברו כמעט שני עשורים. קחו אחריות. היא שלכם.
באדיבות אתר 929