קוצר רוח - אז והיום

בתחילת הפרשה מבטיח הקב"ה למשה שיגאל את עם ישראל מיסוריו. משה מעביר את הדברים לעם ישראל, אך הם נופלים על אוזניים אטומות ולבבות ערלים: "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה". (ו', ט)

פירושים רבים נאמרו ביחס לשני הביטויים "קוצר רוח" ו"עבודה קשה" והקשר ביניהם. רשב"ם במקום מסביר: "ולא שמעו אל משה- עתה, אף על פי שהאמינו מתחילה כדכתיב 'ויאמן העם' (ה', לא), שהיו סבורים לנוח מעבודה קשה, והנה עתה הכביד עליהם יותר".

הסיבה לאי האמון מצד בני ישראל היתה אם כן אכזבה. בפרשת שמות בא משה לעם ישראל וסיפר להם את בשורת הגאולה. בני ישראל שמעו את המלים "פקוד יפקוד" שהיו מסורות להם כסימן לגאולה, האמינו למשה ולכן שמחו וקיוו לטוב:

"ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו". (ד', לא)

בעם ישראל פעמה רוח של גאולה, הם האמינו שתוך יום-יומיים יגאלו ויפסיקו לעבוד. הם כבר התחילו "לארוז את המזוודות". מה רבה היתה אכזבתם כשגילו שעברו יומיים, עבר חודש והגאולה טרם באה. השיעבוד נמשך ואף נהיה קשה יותר. עם ישראל ניחן בחוסר סבלנות וחוסר תודעה היסטורית. הוא לא הבין שגאולה היא תהליך איטי וממושך, הוא חשב שהגאולה תבוא בבת אחת ומשלא באה התאכזב ובא בטענות. זוהי כוונת הביטוי "קוצר רוח".

באשר ל"עבודה קשה"- אדם שמבשרים לו שהוא עומד להיגאל, גם אם יש לו תודעה היסטורית והוא מבין שגאולה לא באה ביום אחד, הוא יצפה לפחות לשיפור מיידי בתנאי חייו. אם השיעבוד נמשך ואף מחריף, מה תועיל לו בשורת הגאולה? כיצד תסייע בשורת הגאולה לאותו תינוק שנשחט כדי שפרעה ירחץ בדמו? עם ישראל ראה שהגזירות רק מחריפות ולכן התלונן.

פרשת וארא נותנת תשובה לבעית קוצר הרוח. מי שקורא את כל הפרשה רואה איך התהליך מתבצע, איך הקב"ה חושב על הכל. ניתן לשאוב מפרשתנו מודעות היסטורית. גם אנו יכולים ללמוד מפרשה זו רבות ביחס לגאולה שלנו. לעומת זאת, אין בפרשתנו תשובה לבעית "צדיק ורע לו", אשר נשאלה פעמים רבות במשך ההיסטוריה וטרם נענתה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון