מהי תמצית שיר השירים אם לא תיאור ההתמהמהות הטרגית של הרעיה? אם לא חימוץ הזדמנות הרת עולם שעליה חלמה ולה ייחלה בכל להט נפשה? ומה איתנו - הנדע שלא להחמיץ את השעה?
הרעיה הענוגה והעדינה, דחופת ערג לדוד יפה עיניים, שנדדה בימים שטופי זוהר בשבילי הכרמים וברוכסי ההרים, בין שדות דגן וגני עצי פרי, ובלילות נסוכי אור חוורון של סהר קוסם או עלוטי אופל, בין החומות לבקש את דודה, שבה בליל סגריר אחד לאהלה, עיפה ויגעה, ונרדמה. רחש צעדים מהירים וקלים נשמע בדומיית האוהל. באותו לילה סודי ומוזר עלה הדוד פתאום מתוך האפלה ודפק בפתח רעייתו, שכל כך קיותה וציפתה לו. דפק והתחנן שתפתח לו את דלת אהלה...
הרגע הגדול שאליו חכתה בכליון עינים ובלב הומה בא מתוך היסח הדעת. הדוד המתחמק והמסתתר, שבע הנדודים והתלאות, הופיע עם תלתלי קווצותיו ועיניו השחורות, עם מבנה גוו החסון וארשת פניו המאירות, עמד ליד פתחה, פשט את ידו דרך חור המנעול, בקש מחסה מרטיבות הלילה ורצה לתנות לה על אהבתו העזה... רק תנועה קלה של השטת יד והיסט המנעול הפסיקה בינה ובין הדוד... אך דווקא באותו לילה עצלות בת עקשנות מוזרה תקפה עליה. לרגע קט נגנזה אש הכיסופים שבערה בה, נתכווץ החפץ האדיר, שותקו רגשותיה ונשתתקו חלומותיה. הרעיה סירבה לרדת מעל משכבה. לא פתחה את דלת אהלה לדודה יפה התואר...
הדוד המשיך בדפיקותיו מתוך תחנונים וסבלנות, ויחד עמהן דפק גם השעון רגעים ושעות. הרעיה לא נעתרה לקול דודה... אמנם כן, הרעיה נתעוררה, לאחר שהייה קלה, מתרדמתה וקפצה בבהלה ממטתה לקבל את פני דודה... אבל קפיצה זו איחרה את המועד. הדוד חדל לדפוק ונעלם במחשכי הלילה... פרשת החיפוש הקדחני חזרה וניעורה. עדיין היא נודדת בין משכנות הרועים ומבקשת את דודה.
... בעצם ליל בלהות מלא זוועות מיידנק, טרבלינקה ובוכנוולד, בליל של תאי גז וכבשנים; בליל של הסתר פנים מוחלט, בליל שלטון שטן הספקות והשמד, אשר רצה לסחוב את הרעיה מביתה לכנסייה הנוצרית; בליל חיפושים בלי הרף ובקשת הדוד - בליל זה גופו צץ ועלה הדוד. האל המסתתר בשפריר חביון הופיע פתאום, והתחיל לדפוק בפתח אוהלה של הרעיה הסחופה והדוויה, שהתהפכה על משכבה מתוך פרפורים וייסורי גיהינום. עקב ההכאות והדפיקות בפתח הרעיה עטופת אבל, נולדה מדינת ישראל!
... מה היתה תגובתנו לקול הדוד הדופק, לשפע חסדו ופלאיו? הירדנו ממשכבנו ופתחנו מיד את הדלת, או המשכנו לנוח כרעיה ההיא, והתעצלנו לרדת ממיטתנו?...
לאשרנו נחלתנו שפרה עלינו. הדוד לא נשא פנים לרעיה האהובה, אבל חונן הוא אותנו. דודה דפק באותו לילה בפתח אהלה רק שעה קלה ונעלם, בעוד שבנוגע אלינו הוא מגלה סבלנות יתרה: זה שנים שדופק הוא והולך. הלוואי, ולא נחמיץ את השעה!
(נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך מאמרו של הרב סולוביצ'יק "קול דודי דופק". לקריאת המאמר המלא)
הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק - ממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית במהלך המאה ה-20. נכדו של הרב חיים מבריסק. גאון הלכתי, ראש ישיבה והוגה דעות. מראשי תנועת המזרחי.