פער תהומי קיים במגילה בין תפיסת האנשים את רות לבין תפיסתו של בעז אותה. בעוד הוא ראה בה אשה צנועה וגומלת חסדים נתפסה רות בעיני כל כזרה, הבאה מעם האויב- מואב, וכחסרת צניעות.
התנהגותה של רות בשדה שבתה את עין בעז, והוא שאל "למי הנערה הזאת" (ה). מלשון הכתוב לא ברור מהו אותו דבר ששבה את עינו - האם היה זה עצם מציאותה של נערה זרה, או אפיון התנהגותי מסוים?
מפשט הכתוב ניתן לראות דבר אחד בולט, והוא הסתובבותה של רות עם הנערים. דבר זה עולה משלושה מקומות: בעז מציין בפני רות שהוא ציוה על הנערים שלא לגעת בה (ט). דבר זה מלמד על חששה של רות מפני מגע זה; הכתוב חוזר ומציין את צוויו של בעז לנערים: "גם בין העומרים תלקט ולא תכלימוה" (טו). ניכר שציווי זה התייחס למציאות נתונה.
אולם המקום בו בולטת העובדה שכלפי חוץ היה אפשר לראות את התנהגותה כפרוצה מוזכר במגילה כבדרך אגב. בעז אומר לרות: "וכה תדבקין עם נערותי" (ח). אולם, כששבה רות לביתה וסיפרה את אשר אירע לה בשדהו של בעז, היא מצטטת את דבריו בשינוי משמעותי: "גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין" (כא). הוא אמר לה לחבור לבנות, והיא מדברת על הידבקות בנערים. חריגה זו מדברי בעז בולטת בתגובת נעמי: "טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר" (כב). נראה כי הסיבה לדבריה של רות נובעת ממוצאה. רות לא הכירה בשדה מואב את ההבחנה ואת ההפרדה בין נערות ונערים, ועל כן לא נהגה כך בשדות בית לחם. על דקות הוראת בעז לדבוק בנערות לא הייתה יכולה רות לעמוד.
אולם, חז"ל מציינים שמה שתפש את עיניו של בעז היתה דווקא צניעותה של רות: "אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה, כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשלת כליה, כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה, כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר" (רות רבה ד,ט).
דברים אלה אינם סותרים את דברינו אלא להיפך. בני האדם לא הצליחו לראות את אשר בעז ראה. הם ראו את מה שנקרא בעיניהם כפריצות, והוא ידע להבחין בצניעות.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול