ירמיהו רואה בצדקיהו את מלך המשיח שבימיו תבוא הגאולה, אך לבסוף מתרחש ההיפך הגמור.

 

בפרקים כ"ב-כ"ג מזכיר ירמיהו את מלכי יהודה החל מזמן יאשיהו. את יהואחז הוא מזכיר בשם אחר שלו: "כי כה אמר ה' אל שלם בן יאשיהו מלך יהודה המלך תחת יאשיהו אביו..." (כ"ב, יא). לא ברור מדוע מכנה כאן ירמיהו את יהואחז בשם שלום, אך אזכור יהואחז כאן מסתבר על פי פשט הפסוק. בהמשך הוא מזכיר את יהויקים: "הוי בנה ביתו בלא צדק... התמלך, כי אתה מתחרה בארז?! אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה – אז טוב לו!... לכן כה אמר ה' אל יהויקים בן יאשיהו..." (שם, יג-יח). לאחר מכן ירמיהו מזכיר גם את יהויכין: "חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה..." (שם, כד)

אחרי שהנבואה מזכירה את כל המלכים שביהודה, ובפרק כ"ג עוסקת בהחלפת המנהיגים, עולה נבואת נחמה: "הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ... וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו" (כ"ג, ה-ו). ירמיהו מדבר על מנהיג חדש שיקום, שישפוט בצדק, ושמו יהיה – ה' צדקנו. נראה לומר שירמיהו דורש את שמו של צדקיהו, המלך העתידי שאמור למשול ביהודה, ורואה בו את התקווה החדשה. בעיני ירמיהו, צדקיהו הוא מלך המשיח הבא, זה שיגאל את העם ויעשה משפט וצדקה בארץ.

כפי שכולנו יודעים, הנבואה הזו לא התקיימה בימי צדקיהו, מכיוון שהיה רחוק מלהיות המלך המשיח. בימי צדקיהו חרבו ירושלים ובית המקדש והנבואה הזו נשארה עומדת ומחכה להתגשמותה. 

סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא