פרשת היוחסין של בני שת מאופיינת בפירוט רב, וכוללת שלושה עתים בחיי האדם. מהי מטרת ציון העתים? ומה פשר אריכות הימים המופלגת בדורות ההם? 

 

פרשת יוחסין זו שונה לגמרי מיוחסי קין שנתפרשו בפרשה שלפניה. שם לא נתפרש אף באחד משבעה הדורות שנמנו שם, משך חייו של האיש ולא הגיל שבו ילד את הבא אחריו בשושלת, דוגמת הדגם הרווח כאן.

באשר לדימיון שבין כמה שמות בשתי פרשיות יוחסין אלה, כבר העירונו בגוף הפירוש שבני אדם המדברים 'שפה אחת', גם עשויים להזדקק לשמות פרטיים משותפים. וכאן נוסיף שבפועל רק שני שמות - חנוך ולמך - משותפים לשתי הפרשיות. ברם, שני אלה שתולים הם בדורות שונים, ואין דימיון כלשהו בין מעשיהם.

בכל אחד מראשי הדורות כאן נתפרשו שלוש עתים: הראשונה מציינת את שנת החיים של האב שבה הוליד את הבן אחריו בשושלת, השנייה מציינת את משך חייו של המוליד אחרי לידתו של זה, והשלישית מסכמת את משך חייו של ראש הדור.

ומסתבר שציון העת הראשונה בה נולד הבן הבא המוליד בשושלת היוחסין בא לאפשר לנו לחשב את משך הזמן שעבר מבריאת אדם ועד למבול, ומן המבול עד ללדת אבות ישראל ועד בכלל.

בפשר אריכות הימים המופלגת של ראשי דורות אלה, כתב רס"ג: "כדי שירבו זרעם... כדי שיראה כל אחד מהם בנים ובני בנים בחייו".

ואילו הרמב"ם כתב: "אני אומר, שלא היו אותם החיים, אלא אותו איש האמור לבדו. אבל שאר האדם חיו החיים הטבעיים הרגילים. ותהיה הנדירות הזו באותו האדם, על ידי גורמים רבים במזונו והנהגתו או על דרך הנס".

נערך ע"י צוות אתר התנך, מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר בראשית עמ' קסד-קסה