חלוקת הפרק:
1. פס' א-ה: הקדמה לחלוקת הארץ
2. פס' ו-טו: נחלת כלב
כללי: מבנה הפרק שלנו על שני חלקיו - התיאור העקרוני של דרך חלוקת הארץ על ידי גורל ובקשת כלב - מקביל למתואר בספר במדבר פרק כ"ו, נב – פרק כ"ז, יא. גם שם התורה פתחה בציווי עקרוני על חלוקת הארץ בגורל וציינה שהלווים קבלו נחלה ולאחר מכן הובא סיפור על בקשת נחלה (סיפור בנות צלפחד). נדמה שבשני המקומות ביקש הכתוב להצמיד את צו ה' באשר לחלוקת הנחלות לסיפור אנושי המלמד על הרצון והמוטיבציה לנחול שהיה קיים לפחות אצל חלק מהעם.
1. פס' א-ה: הקדמה לחלוקת הארץ
פסוקים אלו מהווים הקדמה לפרקי ההתנחלות ומתארים באופן כללי את דרך חלוקת הנחלות: האישים שהנחילו והדרך בה הדבר נעשה (גורל). כמו כן הם חוזרים ומדגישים ביתר פירוט ששבט לוי לא נחל בארץ ובמקומו נחלו בני יוסף שתי נחלות.
2. פס' ו-טו: נחלת כלב
א. בעוד שבפסוק ו מזכיר כלב את העובדה שיהושע היה שותף עימו בסיפור המרגלים הרי שבשאר הנאום אין הוא מזכיר אלא את עצמו. הדבר נובע מסיפור המרגלים בספר במדבר פרק י"ג, ל – פרק י"ד, י שם באמת התבלט כלב בתגובתו המהירה לעומת יהושע ואף זכה להבטחה לירש את הארץ בנפרד מיהושע (שם י"ד, כו).
ב. פס' ט – רמז להבטחה זו מופיע בדברים פרק א', לו. חז"ל ראו לכך רמז גם בספר במדבר פרק י"ג, כב שם נאמר על מסלול המרגלים "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב ויָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" וחז"ל למדו שלשון היחיד מלמדת שרק אחד הלך לחברון – כלב.
ג. פס' טו – שימו לב להקבלה בין סיום פסוק זה "והארץ שקטה ממלחמה" ובין סוף פרק יא גם שם נאמר משפט דומה. במקומות רבים בתנ"ך מעיר רש"י שכאשר הכתוב עוסק בסיפור מסוים וסוטה מהנושא המרכזי, כאשר הוא חוזר אל הסיפור הוא מצטט מהמילים האחרונות אותן הוא כבר הזכיר. כך גם מעיר רש"י כאן. הרב מרדכי סבתו העיר שלאור מה שראינו שבפרקים י"ב-י"ד מדגישים שוב ושוב את השוואה בין משה ליהושע ניתן לומר שפרקים י"ב-י"ד הם מעין מאמר מוסגר שמטרתו להדגיש השוואה זו וכעת הכתוב חוזר למקום בו הוא עמד בסוף פרק י"א - "והארץ שקטה ממלחמה".