פולמוס התנינים

מלך מצרים מדומה לתנין, שה' לוכדו ומייבש את יאורו: "וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ וַתִּדְלַח מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרוֹתָם" (ב). תיאור זה טומן בחובו פולמוס סמוי עם האמונה המצרית העתיקה - לפיה, התנין הוא אחד האלים החשובים בפנתיאון של אליליה.

מקורות חוץ-מקראיים מלמדים אותנו על פולחן התנין במצרים, הקדשתו בחייו, חניטתו וקבורתו בקדושה בבתי קברות מיוחדים לאחר מותו. בנוסף לכך, עולה מהם תדמיתו של מלך מצרים כתנין השולט ביאורי מצרים, כאל שעשה את היאורים - ואף את עצמו. בדרך זו - משלב יחזקאל בין הנוף המצרי והתנינים הנמצאים ביאור, לבין התנין כחיה מיתולוגית.

הנבואה מסתיימת בתיאור ציורי: "וְהַאֲבַדְתִּי אֶת כָּל בְּהֶמְתָּהּ מֵעַל מַיִם רַבִּים וְלֹא תִדְלָחֵם רֶגֶל אָדָם עוֹד וּפַרְסוֹת בְּהֵמָה לֹא תִדְלָחֵם:  אָז אַשְׁקִיעַ מֵימֵיהֶם וְנַהֲרוֹתָם כַּשֶּׁמֶן אוֹלִיךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה'" - דווקא באמצעות השקט והצחות לאחר שקיעת מי הנילוס, מוסר הנביא כי התנינים יכלו מהעולם.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון