פגיעה באמון

אנחנו רגילים לקרוא את הסיפור על דוד ובת שבע עד סופו, בפרק יב, ולקבל את השיפוט הנבואי של המעשה כעיקר המסר שלו. שהרי בפרק יב יבוא נתן עם משל "כבשת הרש", וינזוף בדוד קשות על שעבר על מצוות האל: "לא תנאף", "לא תרצח", "לא תחמוד". איסורים שבין אדם לחברו, אבל בראש ובראשונה חטאים שבין אדם למקום. גם דוד יודה: "חטאתי לה'" (יב, יג). אבל אם נקרא את פרק יא לבדו יתגלה לנו סיפור על חטא שונה, רחוק מעשרת הדברות שעליהן מדבר הנביא, וקרוב הרבה יותר אל הנושא המרכזי של ספר שמואל, ביקורת המלוכה והממשל.

בת שבע איננה סתם אשת איש שהמלך חפץ ביקרה. מרשימת גיבורי דוד שבסוף הספר (שמואל ב פרק כג) ניתן ללמוד שאליעם ואוריה - אביה ובעלה, הם שניים מחבריו הקרובים והנאמנים ביותר של דוד, אנשי היחידה המובחרת שלו, אשר הולכים אתו עוד מימי בריחתו מפני שאול, בארץ המרדפים. יתרה מזאת, הסבא של בת שבע, אחיתופל, הוא יועצו הנאמן והמסור ביותר של דוד. כשהמלך חומד את בת שבע, הוא לא רק מורד בה', אלא בראש ובראשונה בוגד באנשים הנאמנים לו ביותר, אלה שמוכנים להקריב את חייהם עבורו ללא היסוס.

נושא האמון והנאמנות עומד במרכז הסיפור גם בהמשך. בפסוק מפתח בדו-שיח הטעון בין דוד לאוריה (פס' יא), מכנה אוריה את יואב בן צרויה "אדוני", ובכך שולל את התואר הזה מדוד. אוריה מכריז שוב ושוב על נאמנותו לשר הצבא ולחייליו שבשדה הקרב, בכדי להגיד למלך את האמת הפשוטה: נאמנות קונים בנאמנות. אם אינך נאמן לאנשיך, אין כל סיבה שהם יהיו נאמנים לך, ואם בגדת בחבריך, איבדת את זכותך להיות מלך.

בהמשך הסיפור תחזור שאלת הנאמנות, ביחד עם אוריה עצמו, אל שדה המלחמה ברבת בני עמון.

יואב יקבל מדוד פקודה מפורשת לבגוד באוריה ולהרגו, אבל לא ימלא את הפקודה כלשונה. הוא אכן יציב את הלוחם הוותיק והמנוסה בעמדה מסוכנת, אך לא ייזום התקפה שכל מטרתה להשאיר את אוריה לבדו בפני האויב. מתקפה שכזו מחייבת תיאום קונספירטיבי עם אנשיו של אוריה, כדי שייסוגו על פי אות מוסכם, ויפקירו את מפקדם למותו. אילו היה יואב ממלא את הפקודה הזאת, הוא היה נשאר ללא צבא. כיוון שחיילים בשדה הקרב חייבים לסמוך זה על זה באופן מוחלט, חייהם תלויים בכך, וביצוע פקודתו של דוד יערער את אחוות הלוחמים, ויגרום לחוסר אמון פטאלי ביניהם.

חטאו של דוד הוא, אם כן, חטאם של מנהיגים שהתרגלו למעמדם. הוא תופס את אנשיו ואת נאמנותם כמובנים מאליהם, ואיננו רואה עוד כל צורך להחזיר להם נאמנות. הוא סומך על אנשי החצר ושומריו שלא יגלו את מעשיו עם בת שבע, כיוון שהם נאמנים לו, הוא שולח את פקודת הרצח בידי אוריה וסומך עליו שיעביר את המכתב, כיוון שהוא בטוח בנאמנותו, הוא סומך על יואב שיבצע פקודה שלא רק שאיננה חוקית בעליל, היא גם טיפשית ומסוכנת מאין כמוה, כיוון שאין לו ספק שיואב נאמן לו. ובכך הוא גם טועה בגדול.   

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929