מדוע עוסק קהלת כאן, בסוף המחצית הראשונה של הספר, דווקא באדם המאבד את כל רכושו? איזה מסר הוא מבקש ללמוד מדוגמא זו?
פרק ו' הממשיך את החצי השני של פרק ה' עוסק באדם שאיבד את כל עושרו, והוא גם סוף המחצית הראשונה של ספר קהלת. לכאורה נראה כי בחירתו של קהלת לסיים את המחצית הראשונה של ספרו בנושא זה תמוהה במקצת, הרי בפרקים הקודמים עסק בנושאים דרמטיים בהרבה. אך למעשה אין זה מתמיה כלל, מכיוון שביחידה זו הוא ממחיש את התפיסה המכוננת את השקפת עולמו. הוא מביא את האדם המאבד את כל ממונו ונשאר חסר כל כמשל לכל אדם באשר הוא. איבוד הממון משקף את הטרגיות הגדולה של מי שהיה לו והפך לחסר כל, טרגדיה שגדולה, לדעתו של קהלת, מהכאב של מי שמעולם לא היה לו. מבחינת קהלת יש כאן שיקוף אותנטי לטרגדיה שבקיום האנושי מכיוון שכל אדם נולד בלי כלום, מתמלא וצובר לעצמו נכסים מכל מיני סוגים, ולבסוף, מת כמו שנולד – חסר כל.
קהלת מסכם את דבריו בסוף הפרק באמצעות החזרה על השם אדם. שם זה מבטא ומדגיש את מהותו הזמנית והחולפת של האדם שבא מן האדמה ושב אל האדמה ללא שום נכס או רכוש שהשיג בחייו.
למרות חריפותם של דברים אלה, קהלת אינו מסכם אותם במסקנה שנוגעת למשמעות חיי האדם או לתועלת שבחיים כאלה, אלא הוא מציע לאדם שלא לעסוק כלל בשאלה זו. לפי דבריו, במקום לנסות למצוא משמעות וסיפוק במה שרחוק מאיתנו, צריך לחיות את החיים במלואם, למצות כל רגע, ולהתרכז בכאן ובעכשיו.
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר במרכז הלכה והוראה