על שמות ופוליטיקה

כמעט כל דמות תנכ"ית נושאת בשם הקשור לזהותה, לאירועים משמעותיים שעתידים להתחולל בחייה או לייעודה בעולם.

הקשר הזה, בין הכינוי והמהות מקבל קפיצת מדרגה משמעותית בפרשת ויצא, בה שמות בני יעקב מגויסים לשיקוף וכינון מערך יחסי הכוחות בביתו. כאן נוצר הקשר המשמעותי בין השם ובין הפוליטיקה. כך, הבנים הנולדים ללאה מספרים את סיפורה של האישה שניתנה אמנם במרמה אולם הינה זו המחזיקה ביכולת ההולדה. מתוך כך, נותנת רחל את שפחתה ליעקב וזו יולדת את נפתלי:

"וַתֹּאמֶר רָחֵל, נַפְתּוּלֵי אֱ-לֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי, גַּם-יָכֹלְתִּי, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, נַפְתָּלִי" (ח).

לבסוף נולד יוסף שאסף את חרפת אמו כעקרה אך גם מגלם את כמיהתה לבן שני:

"יֹסֵף ה' לִי, בֵּן אַחֵר" (כד).

את הפוליטיקה של השמות אנחנו מכירים היטב מאנשים שעלו ארצה עם שם אחד וגילו כאן שהם בעצם מישהו אחר, מנושאי המשרות הממלכתיים ששינו את שמותיהם על מנת להיות ייצוגיים יותר ומאנשים הסבורים כי השם הוא המפתח למוביליות חברתית.

אך מה בנוגע לשמות שאינם פרטיים? גם ל'אני הקולקטיבי' ישנם שמות שונים וגם כאן מתחולל מאבק שלם הנגוע בפוליטיקה. דוגמה טובה לכך היא פרשיית שמות הרחובות: מי ראוי ומי אינו ראוי להיכנס לפנתיאון השמות המתגלגלים על לשוננו? כמובן יש את הדמויות השנויות במחלוקת שעיריות ומועצות מתבוססות במשך שנים בשאלה, האם לקרוא או לא לקרוא על שמן רחוב, אך גם יוסף טרומפלדור בעל השם הלועזי, זכה להנצחה תחת הכינוי 'הגידם'. מה בדבר אנשים שגרים ב'הרוגי מלכות' או ב'עולי הגרדום' שלא ששים לגור ברחוב שכזה? או הנצחה של אדם כבר בחייו? מסתבר, שניתן גם לברוח מן הפוליטיקה של שמות הרחובות ולהסתפק בסתמיותם של 'ערבה' 'כלנית' או 'כרכום'. אי אפשר להתעלם מן האג'נדות המלוות את עיצוב הזהות הקולקטיבית באמצעות המרחב הציבורי, אך לא צריך גם לגנות אותן: הפוליטיקה של השמות, הפרטיים והקולקטיביים, היא חלק מאבני הבניין באמצעותן מעצבת חברה את זהותה.

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג