על מנהגי הקבורה בתקופת המלוכה

אחת הסוגיות המרכזיות ביותר בחקר ירושלים של ימי הבית הראשון, היא איתור קברי המלכים באותה תקופה. מהטקסט המקראי עולה כי מלכי יהודה נקברו בשלושה מקומות שונים: מדוד ועד חזקיהו, נקברו המלכים בעיר דוד, המלכים מחזקיהו והלאה נקברו בגן עוזה, ואחרוני המלכים נקברו בגולה.

מספר רב של קברים נחפרו ותועדו, והם מלמדים אותנו על מנהגי הקבורה בעיר בזמן מלכי יהודה. הקברים לרוב חצובים בסלע, כאשר הנפטר מונח בתוכם על מעין מדף, במקרים בודדים בגומחות בקיר (ארקוסולים). בקצה האצטבא ממוקם משכב ראש – מדרגה מוגבהת להנחת ראש המונח. בתקופת בית ראשון הייתה נהוגה קבורה משנית, ולכן בתוך מערות התגלו מאספות לצורך איסוף עצמות לתוך בור במערה, כדי לאפשר הנחת נפטר נוספת.

התיאור "נאסף אל אבותיו" מופיע פעמים רבות בתנ"ך ומציין קבורה משותפת של בני דורות שונים מאותה משפחה באותו מקום. מקור הביטוי הוא במנהגי הקבורה במערה או בחלל משותף בתקופת בית ראשון. את הנקבר היו מניחים על ספסל במערת הקבורה לתקופה מסוימת, לאחר פרק זמן, היו אוספים את עצמות הגוף למאספה (בור או ארון קבורה בתוך המערה), וכך עצמות המתים מאותה משפחה היו מונחים יחד, באותו מקום.

חמישים קברים נחשפו בנקרופוליס (עיר המתים) בגבעה ממזרח לנחל קדרון, מול העיר המבוצרת של ירושלים הקדומה. בין הקברים שתועדו בכפר השילוח, חלקם מפוארים מאוד (למשל קבר בת פרעה ו"יהו אשר על הבית”) ביחס לקברים אחרים בני אותה תקופה. בתחילת המאה ה-20, ר. ווייל ביצע חפירות בחלקה הדרומי של הגבעה, שם גילה חללים חצובים בסלע, אותם זיהה כקברי מלכי בית דוד (זיהוי בעייתי אשר אינו עולה בקנה אחד עם מנהגי הקבורה הידועים במחקר אודות תקופת הברזל וכן מעדויות מקראיות נוספות).

באזורים אחרים בירושלים התגלו קברים רבים נוספים. בין אזורי הקבורה, ניתן לציין את הקברים שנחפרו בגיא בן-הינום, אשר נחשף בהם קמע ועליו חקוקה ברכת הכוהנים, ומערות הקבורה המפוארות בחצר סנט אטיין, מצפון לעיר.

כתב: ד"ר גו' עוזיאל, רשות העתיקות

באדיבות אתר 929