אם "נדיבי העמים" הם נציגי האנושות כולה, מה פשר ההגדרה שלהם מיד לאחר מכן כ"עם אלוהי אברהם"? 

 

בניגוד למזמורי המלכה אחרים בתהילים, המדברים על גדולתם ותפארתם של מלכים בשר-ודם, עוסק מזמור זה בהמלכת א-לוהים. והנה, ממליכיו של א-לוהים אינם בני בריתו – בני ישראל, אלא כל העמים כולם. כולם מוחאים כף ותוקעים בשופרות כדי לחגוג את מלכותו של מלך מלכי המלכים. זוהי גם הסיבה שהמזמור הזה מושר שוב ושוב בראש השנה, שחז"ל עיצבו אותו כחג המלכת ה' על העולם כולו.

אמנם א-לוהים בחר ביעקב ובנחלתו, אך בחירה זו איננה מבטלת את היותו אל יחיד, ולכן מלך על כל הארץ. הבחירה ביעקב ובבני בניו היא שלב נוסף בסולם העצום שעיקר תפקידו "לתקן עולם במלכות שדי". מהלך חינוכי שתחילתו בשליחותו של אברם בן תרח אל ארץ חדשה, על מנת שיקרא בשם ה' ויכיר לעולם א-לוהים מסוג אחר – א-לוהי משפט וחסד, המשכו בשעבוד מצרים, מתן תורה ויצירת "אומה היודעת את הא-לוהים", וסופו מי יישורנו. אבל המטרה ברורה תמיד "למען ידעו כל עמי הארץ את שמך".

ולכן, אף שהפסוק האחרון במזמור נראה במבט ראשון כסותר את עצמו, אם "נדיבי העמים" הם נציגי האנושות כולה, כיצד הם מוגדרים מיד לאחר מכן כ-"עם אלוהי אברהם"? ברור שסתירה זו היא רק למראית עין. אברהם הוא הרי "אב המון גויים", וככזה, הוא אביהם של כל המכירים באל ובייחודו (ע"פ רמב"ם, הלכות עבודת כוכבים, פרק א, ט-יד).

באדיבות אתר 929