סוגר עליו

לא פלא ש"נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד" (י"ח, א) – יונתן היה לוחם נועז ויוזם מאז המלחמה נגד פלשתים במעבר מכמשׂ (י"ד), הוא הכה את הנציב הפלשתי, הוא יצא עם נערו לקראת המוצב הפלשתי "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט" (שם, ו), וזה בדיוק דברו של דוד מול גלית (י"ז, מז).

לשאול הזהיר היה קשה מאד גם עם בנו הנועז, שיצא לחפש הכרעה מבלי לומר דבר לאביו (י"ד, א), וכאשר נחשפה טעימת הדבש שלו כבר רצה שאול להוציאו להורג (שם, מג-מד) על הפרת שבועה שלא ידע עליה (שם, כז; כי תמיד הלך בדרכו), ורק העם פדה אותו בזכות הישועה הגדולה שחולל (שם, מה). אם נתרגם את דברי יונתן על טעימת הדבש (שם, כט) הוא אומר לשאול אביו: "הנח לעם ויטעמו דבש – זה רק יועיל למלחמה". ברגע שהתחברו יונתן ודוד באהבה גדולה, ואף מיכל התאהבה בדוד, נוצר איום על שאול מתוך ביתו – שאול המלך לא יכול היה לעמוד מול האיום, שהוא כבר 'לא רלוונטי' והצעירים מנהלים את המלוכה. קנאתו בערה בו. כאן התחיל השבר הפנימי של שאול וביתו.

בצלוח עליו הרוח הרעה הוא ניסה להרוג את דוד – אולם את יונתן ביקש להוציא להורג עוד לפני הרוח הרעה, כי לא יכול היה לשאת את הרוח החופשית-הנועזת שלו. שאול ניסה לפתור את הבעיה בהעברת דוד מהכינור אל הפיקוד על הקרבות עם פלשתים, ושם אולי ייפול ביד אויב (י"ח, יז, כא), אך דוד הצליח כל כך, עד שהנשים שרו לו, ושאול כבר ראה בו אויב, שחותר למלוכה (שם, ח, כט).    

באדיבות אתר 929