מדוע מנבא ישעיהו על ירושלים חרבה ומקדש אכול אש? מתי נאמרה הנבואה הזו, ומה מטרתה?

 

במהלך התפילה בפרק, מזכיר הנביא את ירושלים והמקדש כחרבים: "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה׃ בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל־מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה" (ט-י). שני פסוקים אלו מעמידים את כל התפילה כשייכת לתקופה המאוחרת לישעיהו ביותר ממאה שנים - תפילה שנאמרת בגלות לאחר חורבן הבית הראשון.

מדוע נבואה זו מופיעה בספר ישעיהו? ישעיהו מנבא בימי המלכים עוזיה, יותם, אחז וחזקיה, כארבע דורות לפני החורבן!

תשובה אחת שמקובל להציע היא שלא ישעיהו התנבא את הנבואה הזו, אלא תלמידיו המשיכו לכתוב נבואותיהם בספרו, ואחד מהם כתב אותה בתקופה שלאחר החורבן והכניסה לספר ישעיהו.

אפשרות אחרת היא שישעיהו התנבא את הנבואה הזו לצורך העתיד, מתוך ידיעה כי יהיה חורבן וכדי שלעם תהיה תפילה שאותה יתפללו לאחריו, כאשר יהיו בגלות.

על בסיס אפשרות זו ברצוני להציע כיוון נוסף: בהנחה כי החורבן אינו בטוח עדיין, יתכן כי ישעיהו ניבא את הנבואה הזו כדי לעורר את העם עכשו לחזור בתשובה ולמנוע אותו. אם העם לא יחזור בתשובה, יהיה חורבן - ירושלים, שעכשו נראית חזקה ובצורה תהיה שממה, והמקדש יחרב. התפילה הזו היא נבואה של ישעיהו על התפילה שהעם יישא כדי שה' יושיע אותו.

מטרת הנבואה היא להזהיר את העם מפני החורבן, ולהגיד לו שאם לא ישוב מחטאיו, הוא ייאלץ לשאת את התפילה הנואשת הזו.

 

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער