מרד לא מכוון

עוד לא שכחנו את פרשיית מרידתו של אבשלום והנה אחיו אדניה בוחר לכאורה גם הוא למרוד באביו ולמלוך על ישראל. אדניה הגדיל לעשות ולקח את שני נאמני דוד להיות שותפים למעשיו. את אביתר הכהן שליווה את דוד בכל מסעותיו במדבר. וכן לא פחות מאשר את שר הצבא של דוד, יואב בן צרויה, שהיה קנאי לדוד ולמלכותו ורצה לחסל את כל מי שאיים עליה.
מה ראו אדניה, יואב ואביתר לעשות מעשה שכזה ולצאת נגד תכניתו של דוד להמליך את שלמה?
אם נתבונן בפתיחת הספר נראה כי הנביא מתאר את דוד כזקן בא בימים (א). הוא אף חוזר על כך בהמשך ומדגיש כי דוד זקן מאוד (טו). תיאור זה לכאורה מוקצן שהרי דוד בסך הכל היה בן שבעים שנה!! נראה, אם כן, שכך נתפס דוד באותו הזמן בעיני כולם, שכן כבר לא היה אותו דוד שנלחם את כל מלחמותיו ונמצא במרכז העניינים.
אדניה סבור היה שדוד כבר לא יודע מה נעשה מסביבו וכיון שתמיד אביו שמח במעשיו ולא הוכיחו (ו) הניח שהוא רואה בו יורש ראוי. מעולם דוד לא אמר כי תוכניותיו להמליך בן אחר. רק נתן הנביא והוא ידעו כי מי שימלוך אחריו יהיה בנו מבת שבע וכי ה' אהב את שלמה ושינה את שמו לידידיה (שמואל ב י"ב, כה). זו כנראה גם הסיבה שאביתר ויואב הצטרפו אל אדניה כי לא ראו בכך מרד אלא המשך הנאמנות לדוד.
הכתוב גם מעיד על הפתעתם הרבה לאחר שהומלך שלמה על ידי המלך דוד. הם לא שיערו בנפשם כי דוד מספיק מפוכח כדי לבצע מהלך כזה עוד בחייו. ובאמת, הם זונחים את אדניה ובורחים (מט).
נראה כי גם דוד וגם שלמה סברו כי הכל היה במשגה ולכן שלמה מוכן לוותר לאדניה, אלא שלאחר מות דוד הוא מתגלה כמתכוון למרוד ולכן מצווה שלמה להורגו. גם ביחס לאביתר ויואב לא מזכיר דוד בצוואתו את דבר מרידתם כי כנראה לא ראה זאת כמרידה אלא כמשגה. את יואב הורגים בשל כך שהרג שני שרי צבא לחינם (ב', לב) ואביתר מקבל את עונש ההגליה כחלק מהשלמת העונש שנגזר על בית עלי (ב', כז).