הנביא מתאר את ארם מקדם ופלשתים מאחור. ישנם פירושים שונים לביטויים אלו. האם מדובר בתיאור זמן או בתיאור מקום? כך או כך, נראה בברור כי ישנו כאן מסר משמעותי לעם שישב באפרים וביהודה.

 

הנביא מעמיד כאן במרכז דבריו את שאלת האמונה והנכונות של ממלכת ישראל ויהודה להפנים את המסר כי מאחורי כל שוט נמצא מניפו, וכל מטה מוחזק ביד המחליטה על מי להנחיתו.
גם ממלכת יהודה וגם ממלכת ישראל נכשלו בכך שמבטם היה קצר טווח.
הם ראו את העם שהיכה בהם ולא הבינו כי הקב"ה שלח אותו כדי להענישם וכדי לקרוא להם לשוב מדרכם הרעה. הבסיס לטעות זו היה חוסר אמונה בהשגחה, וכפי שאחז טען: "עזב ה' את הארץ".
ארם ממזרח ופלשתים ממערב, כפי שהסביר רש"י בפירושו השני, היכו ביהודה בתקופת אחז. ממלכת יהודה לא הבינה מי מכה בה, ובמקום לפנות חזרה אל הקב"ה הם פנו אל האשורים. גם ממלכת ישראל שהוכתה בצפונה בידי האשורים לא הבינה מי הוא המכה, ולכן בטחו בכוחם המשותף עם הארמים כנגד האשורים. לכן עונשם יבוא: "ויאכלו (האשורים) את ישראל בכל פה". "בכל זאת לא שב אפו (של הקב"ה) ועוד ידו נטויה" להביא עליהם חורבן מלא.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'צפנת ישעיהו - מעוזיהו עד אחז', בהוצאת מגיד