מפלת מלכות יון הרשעה

עיקרו של החזון בפרקים י"א-י"ב הוא מלכות יון הגדולה, מיסודו של אלכסנדר, ומלכויות יון מיסודן של יורשיו, הדיאדוכים, זו מלכות יון הרשעה. ו"קץ הפלאות" (י"ב, ו) שיבוא עם ביטולה של המלכות האחרונה.

קץ הפלאות היה עשוי להיות למציאות היסטורית ממשית בסמוך לביטולה של מלכות הרשעה, שהגיעה לשיא רשעותה בימיו של המלך ה"נבזה" (י"א, כא), האחרון למלכי יון ששלט בפועל בארץ ישראל. לו זכו ישראל, היתה מפלתו של "הנבזה" וצבאותיו על אדמת ישראל "בין ימים להר-צבי-קדש" (י"א, מה). עם ביטולה של מלכות הרשעה היה בא קץ הרעה והשעבוד ותחילת הגאולה השלמה. אבל מכיון שישראל לא זכו לכך נדחו הדברים "לימים רבים" (ח', כו).

האיש לבוש הבדים (י', ה) קיצר בחזונו בתולדות מלכות מדי ופרס. בתחילה פרש בשמו של דריוש המדי (י"א, א) בלבד ולאחר מכן הודיע לדניאל שיעמדו עוד שלושה מלכים לפרס (י"א, ב). כנגד זה האריך במלכות יון. ורמז מיד למיסדה של מלכות זו והוא אלכסנדר הגדול (י"א, ג) וכן למותו שבא לו בחטף בהיותו בשיא הצלחתו, ולהתפוררות ממלכתו האדירה לארבע רוחות השמים (י"א, ד), הן ארבע המלכויות (ח', כב). מבין ארבע המלכויות התמקד בתולדותיהן של שתים מהן בלבד, שהיתה להן זיקה ישירה לישראל ולארץ ישראל:

"מלך הנגב" - מלכות בית התלמיים שמשלו במצרים ובארצות הסמוכות לה, ובכללן ארץ ישראל.

ו"מלך הצפון" - מלכות בית הסלוקים, שמשלו בסוריה, מסופוטמיה ובארצות הסמוכות, ולאחר שנצחו את התלמיים שלטו גם בארץ ישראל.

ואכן ניתן לפרש חזון זה, החל מפס' ה' ועד סוף פרק י"א, על שתי מלכויות יון אלה, (המכונות במחקר "הלניסטיות"), ועל היחסים הנפתלים שביניהן.

כל המאורעות הכתובים כאן נתכנו בכוונה מיוחדת מאת "קורא הדורות מראש", להיות שלבים בתהליך היסטורי, שיסתיים בתשועת עולמים לישראל.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' שד-שו