"את רוצה שאעזור לך להתכונן?" שאלה אימא כשהושטתי לה ערימת דפים לאחר ארוחת הצהריים, "על איזה מבחן מדובר?" "המבחן על ספר שופטים", עניתי בקול נכאים, והשתדלתי להישמע אומללה ככל האפשר. היא נראתה מופתעת. "אבל במבחן הקודם קיבלת 95!". "נכון..." עניתי, "אבל אז זכרתי את כל מה שהמדריכה סיפרה בטיול לעמק יזרעאל. על הפרקים האלה היא כבר לא אמרה כלום"
נראה שנשמעתי מספיק משכנעת, כי אימא הכינה לעצמה קפה והתיישבה מולי על הכורסה בסלון.
"אוקיי. בעצם אנחנו מדברות על השופט האחרון, על שמשון", עיניה רצו מהר על פני החומר בניסיון לאסוף נתונים. אני תכננתי רק להקשיב, בפעם הקודמת זה עבד. חבל לי לקלקל לעצמי את הממוצע...
"בתקופתו האויב הם הפלשתים היושבים לאורך שפת הים", הוסיפה אימא, "הם חזקים מאוד, ובני ישראל משתעבדים להם". "את זה אני יודעת", אמרתי וסידרתי את הכרית הפרחונית מאחוריי "יפה", אימא הרכיבה את משקפיה והביטה בי, "שמשון הוא שופט ייחודי מאוד. את יודעת למה?" "אה..." התבלבלתי לרגע, "כי הוא היה גיבור?" ניחשתי. "לשמשון באמת היה כוח פיזי על-טבעי", הנהנה אימא, "אבל אני מתכוונת לכך שהוא פעל לבדו. שאר השופטים ארגנו צבא, ואילו שמשון היה לגמרי בודד". "יש עוד משהו", הצלתי את כבודי האבוד, "הוא היה נזיר". "נכון מאוד", לגמה אימא מהקפה החם, "אז בואי נתחיל מההתחלה. הסיפור שלנו מתחיל בצרעה, בשטחו של שבט דן, עם אמו של שמשון". "היא הייתה עקרה", הוספתי. "נכון, לא היו לה ילדים", אמרה אימא והפכה דף בספר, "היא כנראה הייתה אישה חכמה ובמעלה רוחנית גבוהה יותר מבעלה, כי המלאך מתגלה רק אליה. הוא נותן לה הוראות בנוגע לנזירות של שמשון: לאורך ההיריון אסור לה לשתות יין ולאכול מאכל טמא, ולאחר הלידה לשמשון אסור להסתפר". שקעתי עוד קצת בספה. אימא יודעת להסביר באופן לגמרי לא רע.
"כששמשון גדל אנחנו באמת רואים שיש לו כוחות אדירים וגבורה עצומה, אבל יש לו גם חולשות. בעצם, המלחמות שלו עם הפלישתים קשורות בשלוש נשים, והן מלחמות די אישיות..." לרגע אימא נשמעה מהורהרת, "למרות זאת, הוא זוכה בהן לעזרה אלוקית ולניסים". "מכאן התחלתי להסתבך", הודעתי, "תספרי לאט". אימא חייכה, "כאשר שמשון גדל הוא רוצה להתחתן דווקא עם אישה פלשתית מהעיר תמנה. בדרך אליה הוא פוגש אריה השואג לקראתו, ומצליח להתגבר עליו לבדו בידיים חשופות! לאחר זמן מה מתמקמת בתוך גוויית האריה כוורת דבורים – " "איכס!" אמרתי, " –  ושמשון רודה ממנה דבש ונותן להוריו לאכול", המשיכה אימא מבלי להגיב להערתי. "במשתה החתונה שלו הוא חד לפלישתים חידה מפורסמת: 'מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק'. ועכשיו תורך, מה פתרון החידה?"
"אה..." גמגמתי בניסיון למשוך זמן, "האוכל העַז הוא האריה... והמאכל המתוק הוא הדבש?"
"מצוין!" אימא נראתה שבעת רצון, "אני בכלל לא בטוחה שאת צריכה אותי". לפני שהספקתי להתקומם היא הציצה בשעונה, "בכל מקרה, אני חייבת לצאת לאסוף את יונתן מהחוג. תקראי קצת בעצמך ותבדקי אם גם הפלישתים הצליחו לפתור את החידה. אחר כך נמשיך". "בסדר", הסכמתי ונטלתי לידי את הספר, מסוקרנת לגלות מה קרה אחר כך... 

הסיפור מתוך הדף השבועי להורים וילדים של תנועת מבראשית.
איירה: נעמה להב