"וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי אֲבִיהֶם וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֲנוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר" (דברי הימים א כ"ד, ב)

לפי שלא היו להם בנים כיהנו אלעזר ואיתמר במקומם,

אבל אם היו לנדב ואביהו בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר בכהונה גדולה,

שכן מצינו (בעזרא ג') שהרי יהוצדק אביו של יהושע היה,

ויהוצדק ועזרא בני שריה היו, דכתיב (דברי הימים א ה') "ושריה הוליד את יהוצדק" ובעזרא כתיב (עזרא ז')  "עזרא בן שריה" 

ויהוצדק הלך בגולה לבבל,

וכשעלו מבבל עלה יהושע ושימש,

ולא שימש עזרא לפי שהיה יהוצדק הבכור, וקדמו בן אחיו הבכור

כדכתיב בנבואת חגי: "יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול": 

 

 

 

פרוש המיוחס לרש"י (דברי הימים): פירוש זה מופיע בחלק מכתבי היד של פירוש רש"י לכתובים (16 מתוך 39). אולם כבר בשער של מקראות גדולות ונציה 1525 ציינו שהפירוש רק מיוחס לרש"י. כך אכן כתבו מספר אחרונים: היעב"ץ החיד"א ואחרים. ההוכחות לכך הם רבות: המילים הלועזיות הם בגרמנית ולא בצרפתית, מוזכרים בו חכמים מאוחרים לו ועוד. רבו הדעות בשאלה מי כתב את החיבור ומתי. ערן ויזל, בספרו על פירוש זה, מציב את זמן החיבור בשליש השני של המאה השתיים עשרה באשכנז ולטענתו הוא היה תלמיד של רבי אליעזר בן משולם אך לא ניתן להצביע על דמות מוכרת לנו שחיברה את הפירוש .