מסע אישי

רעי איוב יושבים לפניו והם נדחפים לאמר דבר מה. השתיקה עבה כל כך והיא כבר בלתי נסבלת. זה לא רק השקט המעיק, זה הרצון האמיתי לעזור, לספק תשובות, להביא תועלת.

מאחר שנפתח הפתח הולכים הדברים ומתגלגלים: זה מגלה חטא, וזה אשמים, זה מציע מירוק עוונות וכפרת עצמו וזה קורבן ציבור וכפרת אחרים. זה נואם שהרע איננו אלא טעות אופטית, פרי ראייתנו המוגבלת, חזיון תעתועים. מהון להון ההוא מבטיח ירושת העולם הבא, וזה כבר מוכר את מרכולתו על תורת הגלגולים והדברים גולשים וסוערים, וכולם כל כך כל כך בטוחים.

ומסוף מאה דורות אני מזהה את קולו של הרב סולובייצ'יק, נבוך כמעט ומתנצל, ובכל זאת – משתיק ומהסה את הדוברים:

"אני יודע מצד אחד, כי המטפיסיקה הזאת של הרע (כך הוא מכנה את כל אותם ההסברים) עשתה נפלאות, או חוללה נסים לעמנו, לקהילה היהודית ההיסטורית, אשר קורותיה הם מסכת מתמשכת של סבל וייסורים. הקהילה היהודית מצאה במטפיסיקה הזאת של הסבל הקלה, תקווה ותעצומות נפש..." (ואני חושבת על דורות של אבלים שאכן התנחמו בהסברים הללו, ועל אלו שעודם מתנחמים. על הנחמה שיש במחשבה המיטיבה שישנו סדר בעולם, וישנם - היכן שהוא - גם הסברים).

"אני מודה ומתוודה במלוא הכנות, שאני באופן אישי מעולם לא הצלחתי במאמציי להביא את הבשורה המטפיסית הזאת לאנשים במצוקה. ניסיתי אך נכשלתי, כמדומני, באופן מחפיר - בדומה לרעיו של איוב" (ופתאום אני מדמיינת את הרב סולובייצ'יק - רבו של אבא, שעל גדולתו בתורה גדלתי - לו היה מופיע אצלנו בשעת אבלנו, אילו היה מציע פשר - איזה שהוא – לדברים, מן הסתם הייתי שותה בצמא את דבריו, אולי אפילו בהקלה - מקבלת, מבקשת עוד ועוד הסברים).

אבל הפלא ופלא! הרב אומר שניסה ושנכשל, שלא הביא תועלת לאנשים הדואבים, שלא היה מוצלח יותר מן הרֵעים. אין זאת אלא שלא בלב שלם הציע את דבריו בפני האבלים. בהכרח, אמר אותם אכול ספק, מתוך פקפוק פנימי. לא שהטיל ספק באמיתתם, הרב העריץ את חז"ל ואת עולמם, אלא שלא האמין ברלוונטיות שלהם, בצדקת הבחירה להציע אותם בפני אנשים מוכי אסון, כואבים וחבולים.

זה לא שהוא סובר שאין משמעות רוחנית לכאב הזה: "עוון פלילי הוא בידי בעל הייסורים להרשות למכאוביו ללכת לאיבוד… קטרוג גדול עולה על אדם שייסוריו לא הביאוהו למשבר וצמיחה", אלא שהוא אומר – הניחו לאלוקים את אשר לאלוקים, אל תנסו להבין ולכוון לדעת שמיים.

ובמחילה, אם אתם הרֵעים, אל תלעיטו את האדם בהסברים רק כדי שאתם תרגישו צדיקים ומוצדקים, כדי לאשר את תמונת עולמכם שלכם, אל תגזלו מהאדם את מסעו שלו, את היכולת להתווכח ולהתמקח, להתמרד ולהתנגד, להסכין ולהחליט אם ואיך להשלים.

על האדם, בעצמו ומתוך עצמו, למצוא את הפשר, לצעוד, עיתים עיוור וכושל, ולגלות מתוכו לאן יוליכו אותו הדברים. ואתם? תשתקו קצת, שבו בדממה, תחזיקו לו יד, תהיו חברים.

באדיבות אתר 929