ממשפחה לעם

רשימת שמות בני ישראל בתחילת ספר שמות היא אותה רשימה המופיעה בפרשת ויגש (בראשית מ"ו, ח-כז), אך הסדר בה שונה. בפרשת ויגש הרשימה בנויה על פי שני האגפים המרכזיים השולטים בבית יעקב, לאה ושפחתה בראש, ואחר כך רחל ושפחתה. רשימה זו, אם כן, מבטאת את המתח הבסיסי הקיים בתוך משפחת יעקב. ואילו בספר שמות הרשימה מסודרת על פי המעמד הגנאולוגי של הבן, כלומר בני האמהות בראש ולאחריהם בני השפחות. מדוע שינה הכתוב את סדר הבנים? מדוע מצד אחד רומז הכתוב כי זוהי אותה הרשימה עצמה, ומאידך משנה את סדר הבנים?

רמב"ן בהקדמתו לחומש שמות אומר שמטרת הרשימה היא להראות שספר שמות הינו המשכו הרציף של ספר בראשית. במובן זה חוזר הכתוב בתחילת הספר על ירידת בני יעקב למצרים, ומכאן מבקש הכתוב להמשיך את רצף הספור. אולם, במקביל להמשך זה, רומז לנו כאן הכתוב גם על שינוי הפרספקטיבה:

ספר בראשית מתאר את הירידה למצרים כירידתם של יעקב ומשפחתו. בשל כך, סדר הבנים מתאפיין על פי המתח המשפחתי המכונן את משפחת יעקב - המתח שבין לאה לרחל, מתח שממשיך גם בדור הבנים.

לעומת זאת, ספר שמות מפגיש אותנו לראשונה עם עם ישראל, במובן הלאומי שלו. כעת, לראשונה, נשמע לפתע מפי המלך האכזר: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (ט). מבלי משים, הפכה משפחת יעקב לעם ישראל. שנים-עשר הבנים ה"פרטיים" הפכו ללאום העומד להשתעבד במצרים, לצאת משם ביד חזקה ולהיות לה' לעם סגולה.

הרמז להסתכלות מחודשת זו מצוי בשינוי סדר הבנים ברשימה הפותחת את הספר: לא עוד חלוקה על פי המתח המשפחתי, אלא על פי ההיררכיה והמעמדות הלאומיים - בני האמהות ורק לאחריהן בני השפחות. אמנם נכון כי ראובן או שמעון - בני לאה, מזדהים ומרגישים קירבה יתירה לגד או אשר - בני שפחת אמם (ועל כן במרחב הדיון שבספר בראשית הם יופיעו יחדיו), אולם בפרספקטיבה לאומית-כללית, התחושות האישיות של הבנים אינן רלוונטיות, והרשימה תסודר על פי מעמדות המכוננות בניה חברתית לאומית.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון