מלכת שבא, הזהב והסוסים

חלוקת הפרק:
1. פס' א-יג: ביקורה של מלכת שבא
2.  פס' יד-כט: הזהב והסוסים

1. פס' א-יג: ביקורה של מלכת שבא

מלכת שבא, שעושר האוצרות שלה מתואר בירמיהו ו', כ וביחזקאל כ"ז, כב מגיעה אל שלמה ומביעה התפעלות גדולה. ראשית היא מתפעלת מחכמתו אך בנוסף גם מעושרו הגדול. בתמורה היא מעניקה לו זהב רב, מאה ועשרים כיכר, בשמים ואבנים יקרות. בפס' יא-יב הכתוב עוזב לרגע את מלכת שבא ומזכיר שוב את חירם ואת הזהב והאבנים היקרות שהאוניות שלו מביאות. לכאורה פסוקים אלו מובאים בדרך אגב כמקבילה לדברים הרבים שהביאה מלכת שבא. אלא שיש שהעירו שאולי יש כאן מאבק סביב 'ליבו' של שלמה. ובאמת בפרק הקודם (פסוק יד) שמענו שגם חירם הביא לשלמה מאה ועשרים כיכר זהב (כמו מלכת שבא). יתכן ומלכת שבא, הבאה מחצי האי ערב, באה לשכנע את שלמה שלא לנטוש את השימוש בזהב הבא דרך המדבר והשיירות על ידי השימוש באוניות חירם. (על כך ניתן לקרוא גם בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון)

2. פס' יד-כט: הזהב והסוסים

כאשר קוראים פסוקים אלו, על הזהב הרב ועל הסוסים שמוצאם במצרים, לא ניתן שלא להיזכר בציווי למלך שמופיע בדברים פרק י"ז שלא להרבות זהב וסוסים. ואכן מיד בראשית פרק י"א אנו שומעים על כך ששלמה עבר על האיסור השלישי: ריבוי הנשים. חז"ל, כידוע, העירו על כך:
"ואמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב: "לא ירבה לו נשים" (דברים י"ז, יז), אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב: "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו" (מלכים א י"א, ד). וכתיב: "לא ירבה לו סוסים" (דברים י"ז, טז), ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב, וכתיב: "ותצא מרכבה ממצרים בשש" וגו' (מלכים א י', כט)" (סנהדרין כא ע"ב).