פרקנו הינו חלק מפרשת קדושים. היינו מצפים שבכדי להיות קדושים יהיה עלינו לעשות מעשים רוחניים בלתי רגילים. המתבונן לעומק רואה כי מדובר במעשים טריוויאליים ובסיסיים אך עצם ההתמודדות היום-יומית היא שמביאה את האדם לקדושה.

הרשימה הארוכה של המצוות והעבירות, המאפיינות את הקדושה, היא אוסף של דברים שבדרך כלל אינם מתרחשים בתור התפרצות, אלא מצבים שאדם נכנס אליהם לאט לאט ובכל פעם נהיה לו יותר פשוט ויותר קל להיגרר פנימה. יש אנשים שנלחצים, לאט לאט, על ידי כסף. אדם נמצא בכל פעם במצב קצת יותר לחוץ, קצת יותר דחוק. העניין הזה של לא תגנבו, לא תכחשו, לא תשקרו איש בעמיתו — אלו דברים שאדם מן הישוב לא עושה אותם? מתברר שבתוך מציאות קשה, גם אדם מן הישוב נשחק.

השחיקה המתמדת, יחד עם אווירה שהדבר מקובל בחברה, יוצרים את התחושה שכשאני עושה דברים מסוימים, גדולים וקטנים, הם כבר לא נותנים הרגשה של אימה פתאומית, של מעשה עבירה. גם בפרשת עריות, כמו שנאמר אצל רבים מן המפרשים, חלק מהבעיה נובע מתוך המציאות היום־יומית ומתוך הקירבה. לא מדובר על מישהו שפתאום נכנס בתוכו יצר שאיננו בר־כיבוש; אלא שיחסים מתגלגלים, פושטים צורה ומשנים צורה — עד שפתאום בן אדם מוצא את עצמו בדבר שהוא אף פעם לא היה מאמין שהוא אפשרי. התהליך הזה לא קורה בבת אחת וביום אחד, ולא מפני שאי אפשר לעמוד במעמסה. אלא שלעמוד במעמסה של הדברים היום־יומיים זה הרבה יותר מסובך. אף אחד מהם לא יוצר עמידה על פי תהום, זוהי רק מלחמה קטנה על דברים קטנים, אבל מלחמה שאין לה סוף.

המאבק שיש בדברים הללו הוא המאבק לקדושה. זו בעצם רשימה ארוכה של דרישות קטנות שאף אחת מהן לא יוצאת מן הכלל, אף אחת לא מוגזמת, אבל הן חוזרות יום אחרי יום. ועצם הדרישה שלא לשבור את הסדר הזה — היא בעצמה יוצרת את המדרגות הכי גבוהות של הקדושה.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'חיי עולם: שיחות על פרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר