כל זמן שהשכינה שורה בקרב הארץ משמשים שבטי ישראל כמרכבה לשכינה. מעלה מיוחדת זאת קשורה בראש ובראשונה לקדושת המשפחה המייחדת את עם ישראל במדבר. "מה טובו אהליך יעקב" (ה).
שבטי ישראל מלווים את השכינה במסעה כמרכבה לשכינה. כל עוד השכינה מצויה במרומי שמיים - החיות והאופנים הם שמלווים את השכינה בלכתה, והם מהווים לה מרכבה. אולם כיוון שה' בחר להשרות את שכינתו בקרב הארץ - הרי שיש צורך במלווים חלופיים ובמרכבה חלופית. כסא ה' הם הכרובים והמשכן שבנו ישראל בצו ה', ומלוויו הם ישראל החונים "מסביב למשכן", איש על מחנהו ואיש על דגלו.
ואמנם אם נעיין בספר יחזקאל נראה כי תיאור המרכבה המופיע במסגרת הקדשת יחזקאל לנביא קשור בסילוק שכינה. לשון אחר, יחזקאל הנביא שבבבל מתאר את השכינה העוזבת את ביתה עלי אדמות, עוזבת את עם ישראל המלווים אותה ליווי של קבע בארץ ישראל, ושבה למלווים השמימיים שלה - החיות והאופנים.
בפרקנו בלעם אינו רואה את ישראל במבט חיצוני-סתמי, אלא מעמיק לראות תכונה מסוימת של עם ישראל. הכתוב מתאר שבלעם ראה את ישראל "שוכן לשבטיו" (ב), את הארגון המופתי שבסדר חניית ישראל, על פי סדר השבטים כשכל אחד קשור במשפחתו ובבית אבותיו, ומתוך כך פורצת ממנו הברכה המופלאה: "מה טבו אֹהליך יעקב, מִשכּנֹתיך ישראל" (ה)
המדבר הפראי נקשר בתודעתנו עם עולם ללא גבולות, עִם פראיות לא מבוקרת. המדבר הוא מקום שאין בו יישוב אנושי, מקום שהשעירים ירקדו בו. והנה, בתוך חוסר הגבול וחוסר הסדר שנושא עמו המדבר - שש מאות אלף רגלי, לבד מטף ונשים, נודדים על פי שבטיהם ומשפחותיהם. דווקא על רקע המדבר בולטת תכונת ישראל, היודעים לבנות דגלים ושבטים, המשכילים לקיים אוהלים ומשפחות.
נמצאנו למדים, שמרכבת השכינה עלי אדמות, שבאה בדמותם של ישראל, קשורה בראש ובראשונה למערכת היחסים הפנימית שבתוך כל אוהל ואוהל, שגם בתוך המדבר הפרוץ - כל ילד יודע מיהו אביו ומיהי אמו.
לקריאת פוסט מאת הרב יובל שרלו 'הצניעות - הבשורה של עם ישראל'
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון