מה הרגיז את הנביא מבית אל?

מן הכתובים עולה שהנביא הזקן האמין לנבואת איש האלוקים מיהודה, ואף על פי כן ודווקא משום כך התקומם נגדה וניסה למונעה באמצעי הנבואה עצמה, דרכה וכֵּלֶיה.
בפני הנביא הזקן פתוחה היתה הדרך הישרה, להתבטל לפני דבר ה' ולקבלו בהשלמה. הוא יכול היה לקום ולעורר את העם לתשובה, לשבור את עגל הזהב ולהחזיר את שבטי ישראל לאביהם שבשמים, וכך לבטל את הגזירה. ואולם הנביא מבית אל העדיף את הדרך ה"קלה": במקום לזעזע את לבו של העם ולפעול לשינוי ותיקון בארץ הוא העדיף לשנות את מהלך הדברים בשמים.
על מה יצא קצפו של הנביא מבית אל?
נראה שהאמין לנבואת איש האלוקים מיהודה ולא בא להגן על עגלי ירבעם, אלא שיצא להילחם בשצף קצף על החלטיותה וסופיותה של נבואתו. נבואת איש האלוקים שאסרה את ישראל בהנאה והשוותה את בית אל לעיר הנידחת זיעזעה אותו, והוא בא להעניק בכל מחיר לגיטימציה לשבטי ישראל.
"גם אני נביא כמוך" (יח), שהכריז הנביא מבית אל, לא היתה התפארות אישית בלבד, אלא רצון להשוות את ישראל ויהודה לכל עניין, לנבואה ולמלכות. כשם שעמד על מעמדו כנביא, כך לחם על מקומה של מלכות ישראל בהנהגת שבט אפרים על עשרת השבטים, גם לה יש מקום בעולם ואין לבטלה מכל וכל.
בנקודה זו היה גרעין של אמת בדבריו והוא שהביאו למאבק נואש עד הסוף. אמנם עיר שנידחה כולה אחר עבודה זרה נאסרת, אבל הלכה היא: אין עושים עיר הנידחת אלא "עד שידיחו את רובה, ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט. אבל אם הודח רובו של שבט דנים אותם כיחידים" (רמב"ם, הלכות עבודת כוכבים ד', ב).  
לציבור יש ערך סגולי ולא ניתן למחוק אותו ולבטלו. אם העמיק החטא, והציבור כולו חטא, מוכרחים לחזור ולפרק אותו למרכיביו היחידים ולטפל בהם באופן פרטני. אובדן שבט מישראל אינו בעיה של שבט זה בלבד, אלא פגם יסודי באומה כולה. עם ישראל בנוי על שנים עשר עמודים, ונפילתו של אחד מהם מערערת את מסכת קיומם של כל השבטים.
בנקודה זו הכחיש הנביא מבית אל את דברי הנבואה וערער על כך שנאמרו מן השמים. מול נבואת איש האלוקים מיהודה, שדחתה באופן בולט ומוחלט את בית אל ועמה את מלכות עשרת השבטים, העמיד הנביא הזקן ערך אחר שאף הוא תורה: "לבלתי ידח ממנו נדח"! (שמואל ב י"ד, יד)

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן