במקורות רבים בסיפור המקראי מופיעה הקללה כהפך הברכה, אבל במקורות משפטיים במקרא קללה היא מלשון "קל", ומשמעותה ההפך מכבוד, לכפור בסמכות.

"וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל..." (יא)

מה פירוש לקלל א-לוהים? האם האל שאיננו ניתן להגדרה ולתיאור נעלב מקללות? מה זה בכלל קללה?  

במקורות רבים בסיפור המקראי מופיעה הקללה כהפך הברכה. כך בברכת אלוהים לאברהם (בראשית י"ב, ג), כך כאשר יעקב גוזל את ברכת עשיו (בראשית כ"ז, יב-יג) ועוד רבים.

אבל במקורות משפטיים במקרא מוצאים לעתים משמעות אחרת, כזו שנוגעת גם לפרשת המקלל. במקורות אלו 'קללה' נגזרת מהמילה 'קל' וניגודה הוא 'כבוד' שנגזר מ'כבד'. כך למשל כאשר הרתה הגר: "וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (בראשית ט"ז, ד). כך כאשר מאשים מלאך א-לוהים את בניו של עלי בביזיון המשכן והאל: "וְעַתָּה נְאֻם-ה' חָלִילָה לִּי, כִּי-מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א ב', ל), כך גם בחוקי ספר שמות, "ומְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ" (שמות כ"א, יז) הוא הצד השלילי של מצוות "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ" (שמות כ', יא).

בשפה משפטית "לקלל" פירושו לכפור בסמכותו של בעל סמכות. להתעלם מסמכותם של הורים, למרוד במלך החוקי, או להקל ראש באלוהותו של הא-לוהים. העונש על קללה שכזו הוא מוות, מכיוון שהיא חותרת תחת יסודות החברה והמדינה. ללא סמכות והכרה בסמכות, קצרה הדרך אל האנרכיה.

באדיבות אתר 929