מְגֵנִים על הדת בכל מחיר

אני זוכר את שיעורי איוב כשהייתי בכיתה י"ב. בהתחלה הייתה דריכות וציפייה לספר שסוף סוף יהיה אמיץ ויתווכח עם א-לוהים, ואחרי שהתחלנו הייתה בכיתה עייפות ומבוכה - 'הם חוזרים כל כך הרבה על עצמם, אי אפשר לקצר את הוויכוחים?' אז ננסה לעשות קצת סדר.

ישנם שלושה סבבי וויכוחים. שלושת נאומי הרֵעים בסבב הראשון מסתיימים במילות תקווה שבסוף א-לוהים ישיב לאיוב הכול, והייסורים הם רק שלב לקראת גדילה מחודשת.

בנאום האחרון בסבב הראשון אומר איוב: "כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל... וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ" (י"ד, ז-י). ובלשוננו – האדם אינו עץ השדה, ומי שעבר ייסורים אינו מסוגל להתחדש.

אז הרֵעים מחליפים נושא והסבב השני מוקדש לנושא – 'רשע וטוב לו'. שלושת הרֵעים טוענים שיש דין ויש דיין ואם לרגע הרשע מצליח, הרי שזה זמני, והמכה בא תבוא והרשע יקבל את עונשו הגדול. כך טוען אליפז: "כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִיץ: קוֹל פְּחָדִים בְּאָזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ" (ט"ו, כ-כא).

לרשע אין רגע של נחת וגם כשטוב הוא עצבני וחסר נחת שמא ייפגעו בו.

ובנוסף גם רגעים 'טובים' אלו יחלפו: "בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה: יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ: כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד" (שם, לב-לד).

איוב אינו עונה מיד לטענה, כביכול הוא מנסה להתעלם מן הטענה המרגיזה, ורק בסוף הסבב תבוא התשובה: "מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל... כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ" (כ"א, ז; יז). טוען איוב בלשוננו – אתם מספרים על רשעים שקיבלו עונשם, אבל כמה פעמים זה אכן קרה, וכמה פעמים הם מתו שבעים וזקנים עם כל העושר?!

מדוע הרֵעים טוענים טענות אלו? איוב מבין שהם רומזים אליו: "הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ: כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים" (כ"א, כז-כח).

אומר איוב – כשאתם מספרים על הרשע שלפתע ביתו נעלם, אתם מרמזים לי ולגורלי - 'הוא איוב אחד מן הרשעים, וסוף שקיבל את עונשו'. והנה אכן בנאום הבא אליפז שולף את חרבו וטוען כנגד איוב – אתה רשע שפגעת באלמנות ויתומים.

לרֵעים אין עניין לעודד את חברם הסובל. יש להם עניין להגן על הדת והממסד. הסיפור של איוב מאיים על האמונות הדתיות. לצורך הגנה על דתם הם מוכנים גם לשקר ולהשמיץ – אתה איוב רשע!

ספר איוב לא בא רק למען בירור דעות בענייני ההשגחה. ספר איוב הוא גם רומן על נציגי הדת שאין להם אלוהים בליבם, ולמען הגן על דתם הם ישקרו וישמיצו.

באדיבות אתר 929