"למה אלוקים זנחת לנצח" אומר המשורר וממשיך: "יעשן אפך בצאן מרעיתך" (א), ויש בכך נחמה – אין אדישות, יש עדיין קשר רגשי בין ה' לעם, ואם כך יש עדיין סיכוי לאהבה. מתוך כך מנסה המשורר במזמורנו לעורר את האהבה בין ה' לעמו, בהזכירו את ימי קדם.

באדיבות אתר 929