למה בנה אבשלום מצבה?

בפרק י"ד מסופר שלאבשלום נולדו שלושה בנים ובת אחת (י"ד, כז). אולם מפסוק יח בפרקנו עולה שלאבשלום אין בן שיזכיר את שמו, דהיינו שינציח את זכרו, ולכן הוא רוצה להנציח את זכרו באופן אישי באמצעות הצבת מצבה עוד בחייו. קשה לדעת אל נכון כיצד לפתור סתירה זו. יש הטוענים שילדי אבשלום מתו בחייו, ואחרים בדעה שלהערכת אבשלום אין לו בן הגון הראוי למלוכה (על כך ראו בפירוש הרד"ק). סביר להניח שלאור הזיקה בין 'בן' 'שם' ו'זכר' שתידון להלן, ארבעת ילדיו מתו בחייו ועל כן קרא "לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ" (יח).

חוקרים הראו שאחד ממובניו של שם העצם "שם" בשפות שמיות שונות, הוא "בן" - "זרע". שמו של אדם הוא זרעו, נצחו, זכרו ושאריתו. תקבולת ברורה בין 'שם', 'זרע' והנצחת האדם קיימת גם בספרות מסופוטמית. למשל: "מי ייתן שהאלים הגדולים יהרסו את שמו ואת זרעו".

הזיקה בין 'בן', 'שם', ובין הנצחת האב באה לביטוי מובהק בסיפור המפורסם אודות בנות צלפחד (במדבר כ"ז). חמש בנות צלפחד מדגישות שלפי חוקי הירושה הפטריארכאליים התקפים, שנועדו לשמור על "נחלת אבות" במסגרת בית האב והמשפחה, "שם" אביהן שנפטר ללא בן, האמור לרשת את נחלתו, "יגרע". שמובנו בהקשר זה "ייעקר" מתוך משפחתו, שכן נחלתו לא תעבור בירושה לצאצאיו, אלא תחולק בין קרובים שאינם צאצאיו. על מנת להבטיח שהדבר לא יקרה הן תובעות במפגיע: "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" (במדבר כ"ז, ד).

אבשלום שחשש ששמו ייגרע מקרב משפחתו ושבטו משום שאין לו בן ויורש, ביקש להנציח את זכרו באמצעות הקמת המצבה. ככל הנראה באמצעות מצבה זו רצה אבשלום לציין ולהנציח את בעלותו על קרקע זו, שעליה הוקמה המצבה והיא מעין 'נחלה' - שאותה אמנם הוא אינו יכול להוריש לבנו ממשיכו, אך הוא קיווה שהמצבה תנציח את בעלותו ושליטתו על מתחם זה.

באדיבות אתר 929