ספר איוב מלמד אותנו איך צריך להתייחס לחבר הסובל מצרות ואסונות.
בסופו של פרק ו', שבו איוב מתלונן על כך שרעיו בגדו בו ונטשו אותו, הוא מתאר איך הוא מצפה מחבריו שיתנהגו עמו:
"וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי, וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב" (כח)
הואילו פנו בי = למרות שכבר פניתם אליי בעבר, ובטח כבר נמאס לכם לשמוע את הקיטורים והתלונות שלי, בכל זאת התחזקו והמשיכו לפנות אליי.
ועל פניכם אם אכזב = לשון שבועה: אני נשבע, מול הפנים שלכם, שלא אכזב, שלא אגיד תלונות שאין בהן ממש. אני מבקש שתתנו בי אמון ותקשיבו לי שוב.
"שֻׁבוּ נָא, אַל תְּהִי עַוְלָה; ושבי [וְשׁוּבוּ], עוֹד צִדְקִי בָהּ" (כט)
שובו נא, אל תהי עוולה = למרות שכבר הקשבתם לי וחשבתם שיש בי עוול, הקשיבו לי שוב ותראו שאין בי עוולה.
ושובו, עוד צדקי בה = הקשיבו לי שוב ונסו לראות איפה אני צודק.
מפסוקים אלה ניתן ללמוד כמה נקודות חשובות למקרים בהם מדברים עם אדם הנמצא במצוקה:
א. פנו - לפנות אליו פיסית - עם העיניים ועם כל הגוף.
ב. פנו בי - לפנות אליו נפשית - להיות פנוי להקשיב ולהבין מה קורה בתוכו.
ג. הואילו פנו בי - להיות סבלניים, להמשיך לפנות אליו גם אם כבר פנינו אליו בעבר.
ד. ועל פניכם אם אכזב - לתת בו אמון, שתלונותיו אמיתיות ולא כוזבות.
ה. שובו נא - להקשיב לו שוב, גם אם הקשבנו לו בעבר.
ו. אל תהי עוולה - לא לחפש אצלו את העוול.
ז. עוד צדקי בה - לחפש אצלו את הצדק, לחפש את הדברים שבהם הוא צודק.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך