איסור "ולפני עוור לא תתן מכשול" (יד) מהווה דוגמה לדרך הנפלאה שבה חז"ל מפתחים הוראה משפטית ממוקדת לכדי הנחיה כללית ורחבה.

כבר הרב סמט הי"ו עמד על כך שאת הפסוק "ולפני עור לא תתן מכשול" (יד) אנו למדים בתורה שבעל פה בצורה ספיראלית. המשמעות המצומצמת שלו היא האיסור לשים מכשול בפני אדם שאינו רואה, שמא ייכשל בו ויפגע; אולם ברור לכל כי אין מדובר רק בעוור ורק במכשול, ויש לפסוק הזה משמעות מעט יותר רחבה: אסור לתת מכשול פיזי בפני כל מי שאינו יכול להתמודד עימו בשל מרכיבי גופניותו.

אולם התורה שבעל פה לא נעצרה כאן. היא הרחיבה את האיסור ודיברה לא רק על מכשול פיזי אלא גם על מכשולים ברמות רחבות יותר: "... היה נוטל ממך עצה - אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו; אל תאמר לו: צא בהשכמה - שיקפחוהו ליסטים; צא בצהרים - בשביל שישתרב; אל תאמר לו: מכור את שדך וקח לך חמור, ואת עוקף עליו ונוטלו ממנו. שמא תאמר עצה טובה אני נותן לו? והרי הדבר מסור ללב שנאמר 'ויראת מא-להיך אני ה'" (ספרא). גם עצה רעה, בין אם היא נובעת מבורות, ועוד יותר כאשר היא נובעת מצרות עין ומניסיון להכשיל את האחר – היא שימת מכשול בפני עוור.

ואפילו כאן לא נעצרה התורה שבעל פה. היא הרחיבה את תחום האיסור גם להכשלה בתחומי עבירה שבין אדם למקום: "תניא רבי נתן אומר: מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח? תלמוד לומר: 'ולפני עור לא תתן מכשול'..." (פסחים כב ע"א). (בהקשר זה ראו את הפוסט מאת מכון פוע"ה 'טיפול שאינו כהלכה')

המעגל הספיראלי של ההרחבה הזו מלמד אותנו דבר מה עמוק על התורה בכללה. היא נועצת את דבריה בנקודה ממוקדת (מכשול פיזי לפני עיוור), אולם לא נעצרת בכך. לא על עצמה באה ללמד, כי אם על התורה כולה באה ללמד. הפורמליזם הממוקד מתפתח וגדל לרוח התורה, ל"קדושים תהיו" שלה, לחובות עשיית הישר והטוב בכללותם, וכך היא מעצבת את פני המציאות כולה. 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול