"לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם" (משלי י"ז, כב)
כבר בארתי למעלה במה שנאמר "לב שמח ייטיב פנים ובעצבת לב רוח נכאה" (ט"ו, יג),
שיש לב שמח ורוח נכאה,
שהלב בחיצוניותו שמח בטוב העולם הזה ובהצלחה
אבל רוחו הפנימי נכאה.
וטוב יותר עצבת לב ושלא יהיה רוחו נכאה,
ועל פי זה אמר - הלב השמח רק "ייטיב גהה", רצה לומר גוה, שהוא הגויה החיצונית, כמו שנאמר "לב שמח ייטיב פנים" (ט"ו, יג)
אבל רוח נכאה תיבש את העצם.
ועיקר האדם בפנימותו.
מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.