לאן נעלמו 12 האבנים?

12 האבנים שהורמו מתוך הירדן, בלי ספק אבנים חלקות משטף המים שאינן דומות לאבנים ביבשה, היו אמורות לשמש "אות בקרבכם" (ו) לדורות הבאים, כאשר ישאלו הבנים ויקבלו תשובה – "ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה" (כב); כל הפרק עומד בהקבלה ברורה לאות שבעבודת הפסח, ולשאלות הבנים בדורות הבאים על יציאת מצרים (שמות י"ב, כה-כז; י"ג, ח-י, יד-טז);

והנה, כמעט כל ילד בישראל יודע ומכיר את סיפורי יציאת מצרים ובקיעת ים סוף, ואת שאלת 'מה נשתנה', וכמעט אף אחד מכל אלה לא שמע על 12 האבנים החלקות מנס מעבר הירדן – למה?

שתי תשובות:

א. ליהושע לא היה כוח של מחוקק כמו למשה, ולכן לא יכלו הוראותיו להתקבל כמצווה לדורות – כל ההקבלות למשה, עם הדמיון בנס ובהנהגה לא הספיקו כדי לתת ל-12 האבנים תוקף של חוק; בני ישראל היו ירֵאים מפני יהושע וקיבלו את מנהיגותו "כל ימי חייו" (יד), אך לא מעבר לכך. אמנם לא שמענו על שום ערעור ומרד נגד הנהגת יהושע, ובכך הוא עלה על משה; אולם אחרי מות משה נשארה תורתו, ואילו אחרי מות יהושע החלו המשברים הגדולים.

ב. עם ישראל חזר וגלה מארצו, וכל הפסח נותר כזיכרון ליציאת מצרים ולשאיפת קיבוץ הגלויות. בעוד האחיזה של יהושע בארץ התעמעמה בתודעה ובזיכרון, יחד עם כריתת הברית בהר עיבל, פרט לקריאת הפטרה אחת (של הפרק הבא, פרק ה') בחג ראשון של פסח; העם הנודד בגלויות "מדבר העמים" (יחזקאל כ', לה) העדיף להיצמד למתן תורה במדבר, ולא יכול היה לשמור על לבבו את 'קדושת יהושע' בערבות הירדן ובארץ הממשית.

באדיבות אתר 929