לאן נעלם "ירח האֵתָנים" מהתיאור המופיע בפרקנו, תיאור שהועתק כמעט במדוייק מספר מלכים? ועל איזה עיקרון אמוני מיוחד שמר בעל ספר דברי הימים?
דווקא בפרק זה, שהועתק בצורה כמעט מדויקת מפרקי שלמה בספר מלכים (א ז', נא + ח', א-יא), נמשכת תשומת הלב להבדלים חשובים, גם אם הם קטנים ואפילו זעירים:
"... וַיָסֹכּוּ/ וַיְכַסוּ הכרובים [שעשה שלמה, כחלק מבית קדשי הקדשים] על הארון ועל בדיו מלמעלה" (מלכים א ח', ז; דברי הימים ב ה', ח) - כשם שסכך מכסה סוכה, כך סככו וכיסו כנפי הכרובים של הבית את הארון עם הכרובים הצמודים לו מן הכפורת - האם השימוש בשורש 'כסה' במקום בשורש 'סככ'/'סכה' מצביע רק על העברית של תחילת בית שני, לעומת זו של תחילת בית ראשון? כמו החלפת "דֹבְרוֹת בַּיָם" [של העצים מהלבנון; מלכים א ה', כג], ב"רַפְסֹדוֹת" (ב', טו)? או כמו עצים מגולפים ומחוטבים, שנקראים מעתה "צַעֲצֻעים" (ג', י)? הרי אפילו מידת האמה כבר השתנתה (התארכה), וכותב 'דברי-הימים' (ג', ג) הדגיש במידות הבית - "אמות בַּמִדה הראשונה"!
משמעותית יותר היא השמטת השם "יֶרַח האֵתָנים" מהמועד "בחג, הוא החדש השביעי" בו נקהלו "כל איש ישראל" "להעלות את ארון ברית ה' מעיר דוד היא ציון" (מלכים א ח', א-ב; דברי הימים ב ה', ב-ג).
גם ייסוד (=הנחת היסודות) לבית ה' "בשנה הרביעִת [למלכות שלמה]... ביֶרַח זִו", וסיומו "בשנה האחת עשרה בירח בּוּל, הוא החֹדש השמיני" (מלכים א ו', לז-לח), הושמטו ב'דברי-הימים', כמו "בית יער הלבנון", ו"אולם העמודים", "ואולם הכסא אשר יִשפָּט שם" [שלמה], ופרטים נוספים הקשורים ל"בית המלך" (מלכים א ז', א-יב), ולתרבות הממלכה מימי בית ראשון, שלא לדבר על החתונה עם "בת פרעה", ועל אהבת שלמה ל"נשים נכריות רבות" (מלכים א י"א, א).
כל אלה אין להם מקום ב'דברי-הימים', אחרי שחרבו כל ארמונות שלמה בחטאיו, ובחטאי בניו, וקם מחדש רק בית המקדש, ובעוד הספר נאבק על שימור הזיכרון ועל הבטחת ה' לדויד ולזרעו!
12 שמות עבריים יפהפיים לחודשי השנה נקבעו (לפחות בימי שלמה) בצד המספרים הקבועים בתורה, ומהם נזכרו בספר מלכים רק 'זיו' (=החודש ה-2), 'איתנים' (=החודש ה-7), 'בול' (=החודש ה-8). בחפירות המצודה מימי המלוכה בתל ערד [1], נמצא גם חרס בו נותרו רק המילים - 'בשלִשִת ירח צח' (חודש קיצי, צחיח ובהיר, שאיננו יודעים איזהו), ואם נוסיף להם את "חֹדש האביב", השם היחיד הנזכר בתורה, הרי אנו יודעים רק 5 מתוך 12 השמות היפים ההם - אילו ידענו את כולם היינו יכולים להחזיר עטרה ללוח השנה.
בגלות בבל כבר השתרשו בתודעה היהודית השמות האכדיים-בבליים - 'ניסן', 'אייר'... 'תשרי' ('מרחשון' אינו אלא חילוף של 'ורחשמנ', כלומר, ירח שמיני) - ולדאבוני הרב, דווקא השמות הנכריים מן הגלות, הם שניצחו בתודעה היהודית, כפי שאמרו חז"ל [2] על שמות חודשים, כמו גם על שמות מלאכים, ש"עלו עמהם מבבל".
אבל בשונה מנבואות זכריה (א', ז; "עשתי עשר חֹדש הוא חֹדש שבט"), וממגילת אסתר (ב', טז; "בחֹדש העשירי הוא חֹדש טבת"; ג', ז; "בחֹדש הראשון הוא חֹדש ניסן... לחֹדש שנים עשר הוא חֹדש אדר"), 'דברי-הימים' נותר דבק בעיקרון האמוני שנקבע בתורה:
אין שמות לימים [3], רק מספרים (ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, הששי) לקראת השבת, שרק לה שמור השם, מאת בורא עולם! עיקרון זה נשמר בשפה העברית בכל גלגוליה, עד היום! באותה מידה, אין שמות לחודשים פרט ל"חדש האביב" כי בו הוציא ה' אותנו מארץ מצרים, וכל החודשים נקובים במספרים אחרי "חדש האביב", הראשון (שמות י"ג, ג; דברים ט"ז, א) - ועל זה נאמר מפי משה: "זכור" ו"שמור"!
גלות בבל לא פגמה בשבת, אבל בהחלט פגעה בזיכרון של יציאת מצרים, בשמות החודשים הנכריים, אך 'דברי-הימים' נותר דבק בתורה - "בחג, הוא החדש השבִעי" (ה', ג).
ועם זה, 'דברי-הימים' לא יכול לוותר על המשוררים, על החצוצרות, ועל התפילות הקבועות, והוא הכניס אותם (ה', יא-יג) בהרחבה, לתוך פסוק אחד בספר מלכים (א ח', י) - "ויהי בצאת הכהנים מן הקדש - והענן מלא את בית ה'".
_____________________
[1] כתובות ערד, ירושלים תשל"ו, עמ' 42, כתובת 20.
[2] ירושלמי, מגילה
[3] עד היום הזה קוראים בעולם לימי השבוע בשמות אליליים, שמש, ירח... שבתאי!
באדיבות אתר 929