לאומי או אישי?

המזמור נחלק לשני חלקים עיקריים מלבד הכותרת (א): בחלק הראשון (ב-י) מבקש המשורר הושעה מה' ובחלק השני (יא-יח) מתאר המשורר את הושעת ה' מאויביו. במזמור ישנם שני פזמונים חוזרים. הפזמון האחד הוא "(ו)ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר" (ז, טו), והפזמון השני "עזו אליך אשמרה כי א-להים משגבי" (י, ובשינויים קלים בפסוק יח). הפזמון השני יוצר אינקלוזיו לחלק הראשון ("ממתקוממי תשגבני"; ב – "כי א-להים משגבי"; י) וכמובן גם למזמור כולו באותה הדרך. החלק השני גם הוא עטור באינקלוזיו. חלק זה נפתח במילים "א-להי חסדו (חסדי)" (יא) ומסתיים באותן המילים "כי א-להים משגבי, א-להי חסדי" (יח).

מי הם האויבים עליהם מדובר במזמור? האם מדובר במזמור אישי או במזמור לאומי? מפתיחת המזמור משמע שמדובר במזמור אישי: "הצילני מאיבי א-להי, ממתקוממי תשגבני... עורה לקראתי וראה" (ב-ה), אולם מההמשך נשמע שמדובר במזמור לאומי: "ואתה ה' א-להים צבאות א-להי ישראל הקיצה לפקד כל הגוים" (ו). הבלבול מגיע לשיאו בהמשך. בפסוקים יב-יג המשורר מבקש מה' שלא יהרוג את הרשעים: "פן ישכחו עמי (=ולכאורה כאן הכוונה לקרובי) הנעימו בחילך והורידמו (=הענש אותם שילמדו את לקחם)" ולמעשה המטרה היא "וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו". בפסוק יד יש בקשה שונה לחלוטין: "כלה בחמה כלה ואינמו!" המשורר מבקש כאן שה' יכלה את אויביו, בניגוד גמור למה שאמר רגע לפני כן. ולמעשה כאן גם הסיבה שונה: "וידעו כי א-להים משל ביעקב לאפסי הארץ" (יד).

תיאורי הבקשה האישית עם הבקשה הלאומית מתחברים יחד במזמור זה ולא ניתן להפרידם. כך נראה כי המשורר פותח ומסיים בבקשות אישיות ללא כל אזכור לאומי. הצרה היא אמנם לאומית: האויבים הם הגויים. הא-ל הוא א-להי ישראל (ו) אך מצידו של המשורר מדובר בבעיה אישית ופרטית ולכן במסגרת המזמור (ב-ה | יז-יח) מודגש הצד האישי של המשורר. שניות זו יוצרת קריאות כפולות כמו זאת שהזכרנו קודם: כדי שהאויבים ילמדו לקח, עליהם להשאר בחיים ולהבין שהם רשעים. אך כדי להבין שה' הוא א-להים המושל ביעקב, עליהם למות.