כנגד המקטרים

 בתמונה: מקטרים עשויים חרס, תקופת הברזל, מצד חצבה.
צלם: קורן מיקי, באדיבות רשות העתיקות

ירמיהו זועק בפרק י"א כנגד המקטרים: "וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם... מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל" (יב-יג).

מקטר הוא כלי פולחני המורכב מקערה קבועה על גבי כן גבוה. כלי זה נועד להבערת קטורת לצורך פולחני. במרבית המקטרים שהתגלו ישנם פתחים דמויי חלון על גבי הכן, ולעתים הכנים מעוטרים בדמויות בעלי חיים, בעיטורים מעולם הצומח ובדמויות בני אדם. הקטרת קטורת במקטר או במזבחון (מקטר דמוי מזבח קטן ונייד מונח המשמש בארכאולוגיה), היא פעולה דומה להעלאת זבח על גבי מזבח גדול וקבוע.

ירמיהו, כמו נביאים אחרים, ראו בהקטרה עבודה זרה. הקטרת קטורת על גבי מקטר היא למעשה העלאת עולה, ריח ניחוח לאלוהות, ונועדה לרצות את האל.

כלי קטורת החלו להופיע כבר בתקופה הכלקוליתית (האלף הרביעי לפנה"ס) וצורתם נשתמרה במשך אלפי שנים. המקטרים עשויים ממגוון חומרים: חרס, אבן ומתכת. הקטרת קטורת נהוגה עד היום במזרח, בין עמי האיסלם, בנצרות ועוד. מקטרים, מזבחונים ומזבחות נמצאו בערי יהודה ובירושלים בימי הממלכה המאוחדת ובימי מלכות יהודה כמו גם בישראל.

עריכת המקטר הייתה כעריכת המזבח עם כל הסממנים: שימוש בעצים שהוסקו או פחמים לוהטים המחממים את המנחה המונחת על גבי קערת המקטר, לצורך שריפת מנחות כבשמים או מאכלים על גבי המקטר. סביר להניח שכפי שנסכו יין על המזבח על מנת להגביר את העשן כך גם נסכו יין על המקטר.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929