כיצד שכנעה אביגיל את דוד?

לאחר סירובו של נבל לשלם לדוד תמורת ההגנה שסיפקו לו נערי דוד ולאחר הדברים הקשים שהטיח נבל בדוד (י-יא), דוד מכריז עליו מלחמה ועולה עם ארבע מאות איש להכות אותו ואת כל אשר לו. אחד מנערי נבל מספר לאביגיל על מה שעתיד להתרחש וזו ממהרת לפעול: ראשית היא שולחת מנחה (יח-יט), בדומה למה שעשה יעקב ללבן (בראשית ל"ב). לאחר מכן היא רוכבת על החמור לכיוונו של דוד, ולאחר שפוגשת בו ומשתחווה לפניו מנסה לשכנעו לשנות את דעתו.

ניתן לראות שנאומה, כמו נאומים רבים נוספים בתנ"ך, בנוי ומתוכנן היטב כאשר אביגיל עושה שימוש באמצעים רטוריים שונים על מנת לשכנע את דוד לחזור בו. נעמוד על נקודות מרכזיות: 

נאומה מתחלק לשני חלקים: פסוקים כד-כז העוסקים בהווה ופסוקים כח-לא המביטים כלפי העתיד. שני החלקים פותחים בהאשמה עצמית, האמורה למשוך את תשומת לבו של דוד ולגרום לו להקשיב לה.

בחלק הראשון של נאומה היא משתמשת במספר אמצעים רטוריים על מנת לשכנעו:  
1. בפסוק כו היא פותחת בברכה לדוד על כך שה' מנעו מלבוא בדמים. היא מדברת מתוך הנחה שהיא כבר שכנעה את דוד למרות שהוא עדיין לא הגיב לדבריה!
2. בהמשך הפסוק היא רומזת לכך שנבל יבוא על עונשו. אתה דוד אינך צריך לעשות שימוש בחרבך אך אל תדאג: ה' יעניש אותו והצדק יצא לאור.
3. בפסוק כז היא טוענת שלמעשה דוד קיבל את השכר הראוי לו במנחה העשירה שהיא שלחה לו.

בהמשך, בפסוקים כח-לא, עוברת אביגיל לעסוק בעתיד המצופה לדוד ומדגישה לו שדווקא בשל העובדה שאתה עתיד למלוך, אסור שחטא של שפיכות דמים ירבוץ עליך. אתה עתיד להלחם מלחמות חשובות ומדוע תתעסק בעניינים זוטרים?

תגובת דוד מלמדת על הצלחת הנאום: שלוש פעמים הוא אומר 'ברוך'. בתחילה הוא מברך את ה' ולאחר מכן אותה על כך שהיא מנעה ממנו שפיכות דמים מיותרת.