כוח החסד הנשי

המערכה הרביעית והאחרונה של המגילה מתחילה בטקס נישואין ומסתיימת באירוע נשי מאין כמוהו: לידה.

אל שתי השחקניות הנשיות הראשיות, נעמי ורות, מצטרפות באירוע הזה שכנותיהן, נשות בית-לחם. במערכה הראשונה, כאשר החמות וכלתה אך נכנסו בשערי העיר, המו כל הנשים האלו ושאלו בזעזוע: "הזאת נעמי?" (א', יט). עכשיו הן מקיפות אותה בכוח החסד הנשי, מחזקות את רוחה ואף נוטלות לעצמן את הזכות והחובה לקרוא שם לרך הנולד, כאילו הוא מין תינוק קולקטיבי והן כולן אימהותיו.   

על הבמה, כמו בסופה המרגש של הצגת תיאטרון, עומדות וקדות בפנינו כל המשתתפות – כולל שלוש נשים נוספות ששמותיהן נזכרים בטקס הנישואין לאחר שרוחן, רוח החסד הנשי, שרתה על העלילה כולה: השלישית היא תמר כלת יהודה, שמעשה החסד שלה הניח את היסוד לשושלת בית דוד. והשתיים הראשונות הן רחל ולאה אימותינו, שזוכות כאן לאיחוד נדיר כשבועז מתברך כי אשתו תהיה "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (ד', יא).

בית ישראל לא יכול היה להיבנות, אלמלא החסד שעשתה רחל עם לאה (בראשית כ"ט) כשנתנה לה להינשא ליעקב במקומה. דומה שאין להתפלא על שדווקא ברות, אשת החסד, מתמזגות הסגולות של רחל ושל לאה גם יחד.

במציאות החברתית והכלכלית של אותם הימים שולטים הגברים. אבל מאחורי הקלעים פועל כוח החסד הנשי, ובזכותו נמשכת שושלת בית דוד ונפתח צוהר לגאולה.

באדיבות אתר 929