כשקוראים את מזמור ט"ו עולה בליבנו הספק האם יש מי שבאמת יכול לעמוד באמות המידה התרומיות האלה? אך עם כל זאת יודעים אנו שלא מעטים בינינו הם אכן אנשים טובים. ממש טובים.
לפני חודש ימים* הלך לעולמו מחותננו היקר והאהוב טוביה ברטוב. איש מידות, טוב כשמו שנתנו לו הוריו וטוב כשם משפחתו שהציע אחיו על שם סבם, ראשי תיבות "בן ר' טוביה דב". בהלווייתו קראתי, כהמשך טבעי לדרכו בחייו, את מזמור ט"ו העומד כאן השבוע לדיון. לא הפרזתי.
בחמישה פסוקים קצרים מציין מזמורנו אחת עשרה תכונות שונות, המתבטאות, כאבחנת רד"ק, במחשבה, בדיבור ובמעשה. קריאתן ברצף מעלה ספק: מי יוכל לעמוד באמות המידה האלה? מי יעלה במעלות האלה, תרתי משמע, עד שם? אבל, כשעומדים לנגד עינינו בני משפחותינו או חברינו הקרובים, יודעים אנו שלא מעטים בינינו הם אכן אנשים טובים. ממש טובים.
הם עומדים במבחן, כי כך קיבלו מסביהם, וכך למדו מהוריהם-מוריהם או ממוריהם. כך הם מוסרים לילדיהם, בין בדיבורם ובין בעצם התנהגותם. יש אנשים כאלה. לא כולם, בוודאי, אך רבים דיים כדי להשפיע על רבים אחרים. לולא כן, אי אפשר היה לנשום בחברת בני אדם.
ובכל זאת, הפסוק האחרון במזמור ט"ו מאתגר: "עושה אלה לא ימוט לעולם" (ה). איך נבין אמירה נעימה זו, כאשר ידועים לנו מקרים שבהם, למרות הכל, עוד בטרם זקַנּו, כבר ראינו צדיק נעזב. בעולם שבו מדי פעם, לעינינו המתאכזבות, דרך רשעים צלחה, איך ניתן לפרש במציאות את הבטחת המשורר? רש"י הנבוך הציע כי "אם ימוט אין מוטתו מוטה לעולם אלא מתמוטט ועולה".
אציע, בדוחק, כי אין מדובר בנוסחת הצלה מהתמוטטות בנסיבות החיים, אלא בשמירה על שלמותה של ליבת הנפש למרות הנסיבות. מדובר בתחושה ובידיעה של האדם, שגם בתנאים קשים הוא לא בגד בתכונות המתוארות בחמשת הפסוקים ובתכונות חיוביות חשובות נוספות.
מכאן, היכולת ללכת גם בגיא צלמוות ללא מורא רע – כי אין בהליכה הזאת כלימה, אין נלווית אליה התחושה של כישלון האופי. זהו מקור לתעצומות הנפש המאפשרות לאדם לשוב ולעלות, כפי שהציע רש"י, גם אחרי שהתמוטטה מסגרת חייו החיצונית, אך נשמר תמים ושלם תוכנו הפנימי.
בעקבות שירו של נתן יונתן אנחנו קוראים לעתים בהתפעלות: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?!", והתשובה הפשוטה היא: "כאן".
* נכתב בי"א אדר התשע"ז
באדיבות אתר 929