פרקנו מתאר את הקדשתו של ירמיהו כנביא לגויים. אולם, עיון בתוכן הספר כולו מגלה כי בפועל אין הדברים כך אלא רוב רובו של הספר עוסק בנבואות על ישראל. מדוע אם כן זכה ירמיהו לתואר נביא לגויים?
כדי להבין את הדברים כראוי, עלינו לראותם במרקם הכללי ובהקשר של התקופה שבה נאמרו. ירמיהו עתיד להיות נושא דבר ה' בעולם בתקופה אשר בראייה היסטורית לא היה לה אח ורע בקודמותיה מבחינת התהפוכות הבין לאומיות שטמנה בחובה.
עלייתה של בבל נתפסה כתופעה חסרת תקדים, הן מבחינת הממדים שהגיעה אליהם, הן בעוצמתה ובהצלחותיה הצבאיות. לא בכדי אמר נבוכדנצר בלבו "אֶדָּמֶה לעליון" (י"ד, יד). המציאות שנוצרה כמעט לא הותירה ספק בלב האנושות: מלך אשר מגיע להישגים כאלה, מלך אכזר וחזק אשר אין איש עומד בפניו - האין הוא האל האמיתי? זו הייתה הסכנה החמורה ביותר שהייתה טמונה בעלייתה של בבל. מסיבה זו היה צורך שיקום נביא לגויים, לגויים כולם ולאו דווקא לעם ישראל, להודיע קבל עם ועולם שהמציאות הזו - אף היא מציאות אלוקית ומשמים נגזרה, למרות גודלה של בבל ולמרות מחשבות האלוהות של מלכהּ.
זו הייתה תכלית תפקידו של ירמיהו, למנוע חילול השם עצום שעלול היה להיגרם עם עלייתה של ממלכת בבל. ירמיהו הוקדש כנביא בשרשרת הנביאים שניבאו לישראל מכניסתם לארץ ועד שיבת ציון, אך לנוכח המציאות הבין לאומית שנולד לתוכה, תפקידו כנביא לעמים כולם היה מהותי וייחד אותו מנביאים אחרים. זהו תפקיד העומד בפני עצמו, ואין הוא תלוי בנבואות ירמיהו לישראל על החורבן ועל עניינים אחרים.
נמצא שהיותו של ירמיהו נביא לגויים איננה נמדדת במספר הנבואות אשר ניבא עליהם, אלא במהות תפקידו ושליחותו: להודיע שמציאות זו מכוונת בידי הקב"ה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות